רחוב סמוֹצֶ'ה בוורשה היה מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם.
בבתיו הצפופים התגוררו עשרות אלפי אנשים, שהרכיבו פסיפס מורכב ורבגוני מבחינה אידיאולוגית ומעמדית כאחת.
היו בהם שומרי מצוות, ציונים, אנשי ה"בּוּנד", קומוניסטים וסתם עמך;
סנדלרים ותופרות, משוררים ונשות רחוב.
הרחוב שקק חיים ופעלו בו ב
עצב והומור, פיכחון ותמימות שזורים ב"סיפורי הממלכה האבודה". חלקו הראשון של קובץ הסיפורים מחכים לאליהו. ילדים ומבוגרים מצויים בעולם של חלומות וגעגועים, "במקום שלא ידענו שיש בו עתיד". הילדה יונינה המחקה את מורתה 'המקושקשת'; המכשפה בעלת תשע וחצי האצבעות הכתומות; אליהו 'הסרטן' הנפלא – הם בין המשתוקקים "לעוף עד סוף העולם". כמיהה זו מתנפצת