"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?"
"אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי.
ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת.
לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה
לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף".
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי ח
דרי: עיירה קטנה במדינת מיין, מקום ששורה עליו רוח של בית. אולם בדרי הרוח היא רוח רפאים...
´זה´ הוא התגלמות הרוע, והוא נקרא כך משום שאין מילה שתוכל לתארו. הוא מופיע בדמויות שונות, והדמות החביבה עליו היא של ליצן עם בלונים. משכנו הוא תעלות הביוב של דרי. על קיומו מעידים ילדים שנרצחים וגופותיהם נמצאות אכולות. ´זה´ אינו בוחל גם במעשי רוע אח
איש צעיר נמצא הולך על פסי הרכבת במצב של תשישות ובלבול. הפעם האחרונה שמישהו ראה את הגבר הזה היתה לפני שלוש-עשרה שנים. מיכאל קוהלר-פרוסט נעלם יחד עם אחותו, ושניהם נחשבו לקורבנותיו האחרונים של יוּרק ואלטר -
הרוצח הסדרתי המזוויע ביותר שפעל אי פעם בשבדיה, עד שנעצר בידי הַמפקח יונה לינה. מאז מרצה ואלטר עונש מאסר עולם במוסד פסיכיאטרי.
כע
מלחמת־העולם השנייה הסתיימה. ניק והלנה, בנות דודות הקשורות זו לזו מילדות, עורכות לעצמן מסיבת פרידה צנועה בבית שחלקו במהלך המלחמה. הן רוקדות ואלס לצלילי תקליט שרוט ושותות ג´ין מתוך צנצנות ריבה ישנות. למחרת הן עומדות להתחיל בחיים חדשים. הלנה, שהספיקה בזמן המלחמה להתחתן ולהתאלמן, תיקח את הרכבת להוליווד, שם תינשא בשנית. ניק תיסע לפלור