"הבנתי שהפעם הגיע הסוף.
הרפיתי את הגוף.
שניות אחרונות של חיים. הבזקי ילדות ובגרות.
לא פחדתי.
החבטה על המים נדמתה לי כפיצוץ חותכני. חשתי שהמצולות חוטפות אותי אליהן. הצלחתי להביט על גופי שעדיין היה כלוא בחגורות. ללא אומדן של מרחק, למרחוק, קרוב, אולי קרוב מדי עלתה אבוקת אור.
הרגשתי איך נקבוביות העור סופחות לעצמן מים, מלח.
אולי הבנתי ש
העולם שלו אפל ומסוכן, העולם שלי ריאלי והישגי. האם ההתנגשות בין העולמות תהיה הרסנית או תיצור פיצוץ של אהבה?
מאז שאני זוכרת את עצמי העתיד שלי היה לי ברור. הייתי אמורה לסיים את התואר בפיזיקה בהצטיינות יתרה, להמשיך בקריירת מחקר והוראה באקדמיה ולהגיע לפרופסורה.
אבל דבר אחד לא יכולתי לצפות, את שיחת הטלפון הגורלית שטלטלה את עולמי. התבשר
אל תאבדו אמון
כנגד כל הסיכויים, קלייר וטוני מצאו דרך לחזור זו לזה, אבל הסוף הטוב לא נראה באופק, אפילו לא קרוב. בדיוק כשנדמה שיש להם הכול – אהבה, כבוד והבטחה למשפחה משלהם – האמת נחשפת לפתע ועולמה של קלייר שוב מתהפך. האשמות ישנות צפות ועולות ופשעים מהעבר נחשפים – הקלפים משתנים והמזל לא תמיד עומד לצדם של קלייר וטוני.
אל תניחו הנחות
היא לא שמה לב, אך הרוח הסיטה לרגע את כובע הקפוצ'ון שלה כשעברה מתחת לאחת ממנורות הרחוב היחידות שעוד עבדו פה, ונעמדה כמה צעדים ממני. היא נראתה כמו אמזונה; שיערה השחור נח סביב מסגרת פניה ונחשף במלוא אורכו, ולחייה שקועות כאילו לא אכלה ימים. ידעתי שעיניה בצבע חום-אפור כפי שהופיעו בתמונות, אך כרגע הן מלאות צער. שפתיה המלאות והלבנות רעדו, ר
"מבלי משים נגעתי בצווארי כמו משחקת בשרשרת דמיונית. הרגשתי שאני עונדת חוליות שקרים וסודות והיא הולכת ומתהדקת."
גבריאל מור, מטאור הייטק, מפתחת תוכנה אשר בזכותה היא נבחרת, יחד עם צוות עובדים ועם חברתה הטובה, דבי, להוביל פרויקט חובק- עולם. את הפיילוט הם מעמידים במנהטן, ניו-יורק.
אל תוך אימפריית משפחת וייט - האב, ג'ון וייט וארבעת בניו, נ