מדף הספרים של צ׳ילי מתוק - הספרים שדירגה

יום ההולדת השישה־עשר של פרסי ג'קסון מתקרב, היום שבו תתגשם נבואתה של האורקל מדלפי, והמצב מדאיג ביותר. הצבא המפלצתי של קרונוס, אדון הזמן, מתכונן לכבוש את האולימפוס, אבל מגניו, האלים עצמם, שקועים בקרבות נגד מפלצות עתיקות. כעת תקוותו האחרונה של העולם היא פרסי וחבריו החצויים. הגיבורים הצעירים נחושים לעצור את צבא האויב ובטוחים בכוחם. הם

זיהיתי אותו מיד - לא רק מפני שהיה גבוה כל כך, ואין הרבה בנים גבוהים יותר ממני, אבל גם מפני שהיו לו פנים ייחודיים כל כך. לא ממש נאים, בעצם. אבל מושכים. ונחמדים. וחזקים-למראה. הקטע המוזר ביותר היה שנראה שגם הוא זיהה אותי, אף על פי שיכול היה לראות אותי רק, כאילו, איזה חמש שניות באותו יום בפארק. "היי," אמר וחייך, לא רק עם השפתיים שלו, אלא גם ע

פרסי מבולבל. כשהתעורר משינה ארוכה, בקושי זכר את שמו. הזאבה לופה הסבירה לו שהוא גיבור חצוי ולימדה אותו להילחם בעט/חרב שמצא בכיסו. למרות המפלצות שמנסות להרוג אותו ללא הרף, ושמסרבות למות, פרסי מצליח להגיע למחנה של חצויים כמותו. אבל איש במחנה לא מזהה אותו, ושום דבר לא עוזר להעיר את זכרונו הרדום. הוא נאחז בשם היחיד שהוא זוכר מעברו: אנבת´.