בדרך לנמל התעופה חשבתי על הדרך הארוכה שעשיתי ועד כמה השתנו חיי. בפעם האחרונה שלי באירופה הייתי תרמילאי קנדי נטול דאגות בג`ינס ובחולצת טריקו. עכשיו אני חוזר בחליפה ועניבה, עם דת אחרת, שם אחר ותפקיד חשאי. רק שמונה שנים חלפו והכול השתנה. אם שתי הגרסאות שלי היו נפגשות בהמתנה להמראה, לא היה להן על מה לדבר האחת עם השנייה.
בשנת 1988 גויס מייק
הכול מתחיל בבוקר חורף אחד, שבו עוברת יעל, דוקטורנטית לאנתרופולגיה, טלטלה קשה: מכוניתה עומדת בפקק תנועה מאחורי אוטובוס, בחלון האחורי של האוטובוס היא מבחינה ביד קטנה המוחה את האדים מן השמשה, ופרצוף רציני של ילדה מציץ אליה.
יעל משחקת עם הילדונת ב"קוקו", מתחבאת מאחורי ההגה, ופתאום מבריק הברק ומרעים הרעם, האוטובוס הופך למלכורת אש, והיל
לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה.
קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא.
כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה. "בשבילה גיבורים עפים" הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים
חיים פלח מרגיש שחייו כבר מאחוריו. פעם היו לו משפחה אוהבת ותוכניות לעתיד. כיום הוא בודד ועצור, נמנע מריגושים ומדחיק את האירוע הטרגי שריסק את חייו. ויום אחד הוא מקבל הצעה מפתיעה: לנסוע לאנגולה שבאפריקה כדי לפקח שם על בניית גשר. "ובערב כבר התחילה לרתוח לי בדם אפריקה... לעזאזל, כמה שנים אני כבר בתנוחה הזאת, שקוע ביגון שאינו נחלש. חשבתי אפ