אחים, תחת גפנם.
מוקדש למוריה ביתי, שגרה ליד עמק האלה.
בגיל צעיר, לקח איתן את אחיו הקטן יוחנן לעזור לאבא בבציר. הכרם היה בעמק האלה, מקום הקרב בין דוד לגוליית, ובאותם ימים, מקום של גידול ענבי יין. קמו להם מוקדם בבוקר, איתן זירז באחיו לשתות ולאכול מעט בבוקר "כי תהיה עבודה רבה היום". יוחנן לבש בגדים קצרים וכובע, הוא אהב לטפוח על ראשו, כמחווה של אח בכור, והם הזדרזו לצאת ולעזור לאביהם. אחרי כמה שעות של עבודה מאומצת, ביקש הנער לנוח בצל הסככה, לאכול משהו ולהחליף כוחות. יוחנן אהב ללמוד את סיפורי התנ"ך, ובזמן המנוחה, הייתה לו נטייה להרהר בדברים שלמד. באותם ימים הוא שקע בסיפורי בראשית, וסקרנה אותו דמותו של נוח. הוא שאל את איתן אחרי שאכלו, "למה לדעתך שתה נוח יין בסוף ימיו?" אחיו לא השיב מיד, אלא חשב מעט, כך היה מצעירותו, שקול ונינוח, ולא שולף מהמותן. איתן ענה, "הוא ניסה לשכוח מכך שהעולם נחרב בידי בני האדם. יוחנן ,תשתדל לאכול את הענבים כשהם טריים ולא מותססים בבקבוק, כדי שתהיה צלול ופיכח, וכך תראה את העולם כמו שהוא, אל תחכה שהזמן יקלקל אותך".
עבור יוחנן, איתן היה דמות שמגינה ותומכת. שנות הילדות עברו להם, אימא נפטרה, ואבא התבגר. היה צורך בידיים עובדות, ואביהם החליט לגייס עובדים זרים לעבודה בכרם. יוחנן, כבר בגיל העשרה, ואיתן שהתגייס לצבא, היו עסוקים מידי לעזור לאביהם, והעובדים החדשים היו חרוצים, וכך הכרם הצליח מאוד באותם שנים. יוחנן הביט מידי פעם בעבודת הפועלים, ותהה מאין הגיעו, ואיך חיו במדינות מהן הגיעו. הידיעות על העוני והמצב הפוליטי ששרר במדינות מוצאם היה חלקי מאוד.
איתן עשה חייל בצבא, ושירת ביחידה מובחרת. הוא נבחר לצאת לקורס קצינים, ולא יכול היה לספר למשפחתו על מהות תפקידו. דבר אחד נשמר בין האחים, וזו שיחת טלפון שבועית, שבה דיברו על געגועיהם אחד לשני, לאבא ולאימא שהלכה לעולמה.
איתן שירת בצבא הקבע כמה שנים, ויוחנן התגייס לגרעין נח"ל, שבו עבד בקיבוץ בערבה, יחד עם פועלים זרים, שבעיניו, אחרי כמה שבועות של עבודה משותפת, כבר לא היו זרים כלל. הם דברו באנגלית שבורה ועברית חלקית. הוא שמע סיפורים על עוני, מלחמות ואימה, שמהם יצאו גברים וגם נשים אל ארצנו, להביא פרנסה למשפחה.
חיכה לשיחה עם איתן, לספר על מה שנחשף אליו בעבודה בקיבוץ, מהאנשים שהכיר.
תקופת שירותו הצבאי תמה, ואיתן כבר סיים את לימודיו ונסע לחו"ל, לעבודה שאין לדבר על מהותה.
בינו לבינו, עבד בתעשייה ביטחונית שמכרה נשק הגנתי למדינות דמוקרטיות. איתן נהג לשתות מידי פעם, ובימי עסקאות מתוחות, הוא שתה אף יותר בביתו הפרטי. לא הקים משפחה, הוא חיכה להתבסס כלכלית כדי שיחזור ארצה ויבנה כאן את ביתו.
נמשכה נפש האח הצעיר ללימודי החברה באקדמיה, ואחרי שירותו הצבאי למד עבודה סוציאלית, וקורסים בחקר סכסוכים.
מראה הפועלים בסניף הדואר בתחילת כל חודש {בימי נערותו}, לא משה מזיכרונו, הם שלחו את משכורתם למשפחה. בסניף הדואר הם גם קנו כרטיסים לשיחות טלפון לחו"ל, בדיוק כמו שהוא קנה, כדי לדבר עם איתן.
איתן עזר לממן את הלימודים, ובשיחה השבועית לא פירט במה הוא עסק בדיוק. יוחנן רק ידע שזה תפקיד ביטחוני. עיקר השיחות היו סביב התנ"ך, ישראל והמשפחה.
יוחנן בחר לו תחום טיפולי שבו יעסוק וזה הטיפול בנפגעי טראומה. הקורסים שלמד על חקר סכסוכים סקרנו אותו לגבי האפשרויות שבהן יוכל לעסוק כמטפל.
העבודה הראשונה שלו הייתה באגף השיקום של נכי צה"ל, ביחידת השיקום בירושלים. במקביל לעבודתו המשיך ללמוד, ובמסגרת לימודיו נסע לחו"ל במשלחת מחקרית. המשלחת הגיעה לאזור במדינה שבה הסתיים מאבק אלים, על רקע דתי, יוחנן נחשף לנפגעים רבים של אותו מאבק, גברים, נשים וילדים ששיוועו לעזרה. במדינות אלה הסיוע הרפואי קיים, אך הסיוע הנפשי והסוציאלי דל הרבה יותר. יוחנן נמשך לאתגר שנחשף אליו, ולשאלות קיומיות יותר, כמו מהם תוצאות המלחמה על נפש האדם, משני צידי המתרס.
יוחנן זכר את הבית שגדל בו, את אבא שעבד קשה בכרם, את שמחת הבציר, את הילדות המוגנת שחי בה. את האהבה לאדמה ולירוק שהקיף אותו. האם עבודה חקלאית יכולה להיות חלק מתכנית טיפול לנפגעי המלחמה?
הוא יזם פתיחת קבוצה קטנה למשך כמה ימים שבה יתקיים סדר יום טיפולי, ארוחת בוקר ושיחה קבוצתית, עבודה משותפת בשדה, שיחות קבוצתיות ואישיות בצהריים.
היוזמה הצליחה מאוד, ויוחנן קיבל מלגת מחקר להמשך הפעילות באותה מדינה. הדי היוזמה הגיעו גם לארץ, והוא עסק גם בהסברתה.
באותה תקופה, איתן מצא כי עבודתו אינה מקדמת את תכניתו להתבסס כלכלית ולחזור ארצה. עמיתים לעבודה, סיפרו לפעמים על מדינות אחרות שבהן אפשר למכור נשק, ונשק זה כבר אינו הגנתי בכלל.
איתן דחה רעיונות אלה הרבה זמן, אבל כשהגיעה הצעה לעסקה גדולה, הוא חשב שזו יכולה להיות עסקה אחרונה שבסיומה יחזור ארצה. איתן חצה את הקו שהציב לעצמו, הוא מכר נשק למדינות עם סכסוך אתני, לארגונים שמנסים להשתלט על מדינה, ומתוך כך ברור הוא, שנשק זה הורג חסרי ישע.
הוא מעולם לא הגיע לאזור שבו השתמשו בנשק זה, ולא נחשף לאוכלוסייה המותקפת שם.
הוא רצה לחזור ארצה, לאבא שבינתיים התבגר, וליוחנן.
הטלפון צלצל באמצע הלילה, יוחנן היה מן העבר השני. בזמן שהיה בארץ, אבא נפטר בפתאומיות. יוחנן ראה אותו בבית החולים והספיק להיפרד. אחיו חוזר ארצה, אחרי שנים של מרחק, נפשי ופיזי.
בעמק האלה, העמק שלימד לא רק את כוחו של דוד, אלא את מוסריותו- הרג מדוייק של הקם להורגו- אך רק אותו. התאחדו בימי השבעה על אביהם. אנשים רבים הגיעו לנחם בבית שליד הכרם. איתן לא הכיר את חבריו של אחיו ולהיפך.
אחרי השבעה, נשאר איתן בארץ לכמה ימים. הוא שתה לא מעט בזמן שהיה יחד עם אחיו, דבר שלא הכיר אחיו הצעיר. יוחנן ניסה להבין מתי התחיל מנהג השתייה והאם הוא התעצם. אחיו פרץ בבכי, וסיפר לו בפעם הראשונה מה הייתה עבודתו בשנים אלו, ומדוע שתה בסוף יום עבודה.
לנגד עיניו של יוחנן עמדו השאלות הקשות ביותר ששאל מימיו- מאין הגיע הכסף שעזר לי לממן את לימודי?
האם הכסף שהרווחת הגיע מהרג נשים, ילדים, ואנשים? בכסף זה למדתי?
מעולם לא היה יוחנן בעמדת המבוגר האחראי, לא כשאחיך מהווה דוגמא כזאת בשנים הצעירות והחשובות. יוחנן פקד על אחיו :"בוא מחר לכרם, יש משהו שארצה להראות לך".
קמו להם הבנים מוקדם בבוקר, בבית הריק מאימא ואבא. יוחנן זירז את אחיו, שקם חלש והלום יין, לאכול ולשתות בבוקר-"כי תהיה עבודה רבה היום".
כשהגיעו לכרם, ראה איתן קבוצה של אנשים אוכלים ארוחת בוקר מתחת לסככה. יוחנן בירכם לשלום, ואסף אותם למעגל ישיבה לשיחת הבוקר. איתן שמע לראשונה על חוויות אותם אנשים שנפגעו בנפשם. השיחה הייתה בעיקר באנגלית של זרים, אנגלית חלקית, והמילה הנפוצה למי שמגיע ארצה היא-"שלום". המילים שעלו, "הבית נשרף", "פיצוץ", "פצע", "רובים", "ילדיי בכו", אלו המילים שהלמו בו כמו יריות של מקלע כבד.
איתן פנה הצידה, ושם פרץ בבכי. בכי של קצין ביחידה מובחרת, בכי של בן הארץ הזאת, שראה לראשונה מה גורם הנשק שמכר לנפשו של האדם, שאותו לא הכיר, ולא ידע עליו בעצם-כלום.
יוחנן אפשר לאחיו להתפכח מהיין, ומהגילוי של תוצאות הנשק שגרם לפצעים שאין העין רואה- פצעי הלב. ניגש אליו אחרי כשעה, ואמר לו, "נוח ניסה לשכוח שהעולם נחרב בידי בני האדם, ולכן שתה יין. איתן אחי- תשתדל לאכול את הענבים טריים ולא מותססים בבקבוק, כדי שתהיה צלול ופיכח, וכך תראה את העולם כמו שהוא.
אל תחכה שהזמן יקלקל אותך.
איתן בכה, והם התחבקו. הוא חזר לבית אביו, בזמן שיוחנן עסק בטיפול הקבוצתי. הבכי של הבוקר היה כזה של אדם פיכח, בשונה מהשנים האחרונות. נפלה חומה בליבו.
עוד כמה ימים עברו, ואיתן ניקה את גופו מהיין.
בבוקר, קמו האחים. מבט אחר, חדש היה בעיניו. בזמן ארוחת הבוקר סידר את ענייניו הכספיים, ואמר ליוחנן שיצא היום לפגישה בעיר.
בערב חזרו בפעם האחרונה לבית ההורים, ישב וסיפר לאחיו שהורה להעביר את הכספים שצבר מעבודתו בשנים ששהה בחו"ל, למימון של הפרויקט הטיפולי של יוחנן, שהפך עם הזמן למודל לטיפול נפשי באזורי סכסוך, בסביבת עבודה חקלאית.
אחים, תחת גפנם.
מקורות:
ויקרא כו, ו:"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.
פירוש רש"י- וחרב לא תעבור בארצכם- "אין צריך לאמר שלא יבואו למלחמה, אלא אפילו לעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה"
עמנואל לוינס- קריאות תלמודיות חדשות, מעבר למדינה בתוך המדינה.
ז'אק דרידה "היה שלום: לעמנואל לוינס"- כתב הפרידה ממורו, 1995: כוליות ואינסוף- על הכנסת אורחים.
חגי כנען- "פנימדיבור"- בפרקים- "הפנים והאובייקט", "פנים והתנגדות".
אלי ויזל: "".
סכנת האדישות
נכתב לפני שנתיים ו-4 חודשים
