1. העולם התחתון. סיפור מסיפורים הניתן לאימות - אילן סגל.

העולם התחתון. סיפור מסיפורים הניתן לאימות - אילן סגל.

אף פעם לא העזתי לחשוף ולספר על המגעים עם כמה גורמים מעולם שאינו מוכר לנו במגע היום יומי ורצוי שכך. למעט ידיעות מרעישות בתקשורת הייתה לי הזכות להכיר מקרוב כמה מהיותר מפורסמים לשמצה בארצנו. זאת בשל מקצועי ואני מקווה גם בגלל יכולות משרדי, 'אורן אדריכלות ועיצוב פנים'. איתם ובלעדיהם לא הייתי שותף לפעילות עוינת נגד החברה למעט עבודות תכנון שאותן נקראתי לבצע. כפי שאתם מבינים צלחתי בשלום את האמור, בינתיים, והגעתי עד הלום.
אף אחד לא פנה אלי שאשמש כמודיע סודי של המשטרה או לעבור קורס מדובבים, בכלל איני יודע לשמור סוד ומי שרוצה לפרסם משהו ברמה בינלאומית שיבוא ויספר לי סוד כמוס ומובטח שללא הוצאות פרסום, שיווק ודוברות הסוד יהפוך לנחלת הכלל בקצב משביע רצון. במידה ולא תהיינה תגובות מידיות הכסף יוחזר.
כמו כן הנני מצהיר שלא השתתפתי בפשיטות יומיות או ליליות עם נשק חם ובלעדיו. לא נכחתי בישיבות ארגון ותכנון מבצעי פשע שבוצעו או טרם. בוודאי שלא טמנתי לא לבנת חבלה ולא בלוק מתחת מושב מכונית ולא מושב חורף. באף עבודה לא השתמשנו בצבע כסף כדי שלא נצטרך להגות את המילה הזו בפני כל המיקרופונים הסמויים השתולים, כנראה, בכל חור ועציץ. איני יכול לגלות היכן מצאה שותפתי לפרויקט מיקרופון סמוי.
עלי לציין, כמו כן, שכמה מן השמות בדויים שמא יוגנב סיפורי לאוזן הגיבור. למותר לציין שבמידה וסגנון כתיבתי לא ייראה לנידון, מן הסתם אמצא את עצמי כבול לשני שקי מלט מושלך לנהר או לים הגדול מכיוון שנהרות מתאימים אין עדיין בעיר הגדולה.
את המבחן הראשון עברתי בציון נכשל מינוס ומיד תתבהר התמונה. שיחת טלפון למשרד הביאה אותי לפגישה עם בחור ששמו לא העלה כל חשד. השיחה קלחה ולפעמים הרגשתי כנחקר, הדחקתי, אך עדיין מפעיל את תורת השיווק כדי לקבל עבודה גדולה של הריסות ותכנון בית גדול.
המפגש השני נערך במקום, 'לראות את הכלה' כמו שנאמר. טיילנו באתר, סיכמנו מחיר וזמנים והייתי מוכן ומזומן כשלפתע תוך כדי תנועה הנחית חבטה אדירה בזכוכית של חלון גדול.
"זכוכיות מוגנות ירי, זה מה שאני צריך", צעק לעברי.
נאלמתי דום ולא יכולתי להגיב. באותו שנייה קלטתי את האסימון שנפל הישר למוחי. לפתע השם נהיה מוכר וידוע. רבות שמעתי לפרטי פרטים ואני מבין בדיוק במה ובמי מדובר. משפחה עתירת נכסים ופרדסים לרוב. האב ערבי והאם יהודייה וכוח פיזי משניהם יש בשפע. רציתי לכתוב שנעץ בי מבט חודרני ומאיים בעיניו הגדולות והאפורות כי לגיבורי פשע ישנן כאלו, אך הגיבור שלי הציג זוג עיניים קטנות שחרחרות עם אישונים עששים המתרוצצים בחוסר ארגון מוחלט. לכן לא אכתוב על עיניו. נכון שאינו מזכיר את פטריק קים, אך לא הייתם שואפים להיפגש עמו באישון ליל על המזח החשוך כשהוא כעוס.
אני בוש ונכלם, אך מכיוון שהייתי עול ימים ועדיין פחדתי שעורי העדין לא יחורר, חלילה, התחמקתי מהעבודה בצורה מאד מסגירה שכמעט עשתה לי שירות דוב. מעטים יצאו נקיים, אם בכלל, כשהעליבו את בעל הממון הנידון ומעטים ניסו לבדוק אם נוסחה זו נכונה.
"הזכוכית שאני מכיר מתנפצת לרסיסים כשיורים בה", לחשתי בקול מרוסק כמי שלעס חופן של שברי זכוכית.
באותו היום הפסדתי עבודה גדולה ואכלתי פחות משלוש ארוחות.

אין לי כל כוונה להשוות את היפהפייה הזרה שנכנסה למשרד בוקר בהיר, לאף אחת מהיפות שלנו. תמירה, מושלמת ונראית בגיל בית-הספר. באנגלית רצוצה, מבטא רוסי, הסבירה שבעלה נמצא בווילה שלהם על שפת אגם לוגנו והם רכשו דירת גג גדולה בבת-ים סמוך לים ומעוניינים לשפצה.
ללא ויכוחים וללא תגרנות, מהר מדי לטעמי, סיכמנו על שכר הטרחה וקיבלתי מפתח וכתובת של המקום.
יחד עם אורן בני, כנציגי המשרד יצאנו לאתר את 'הכלה' כדי ל'הוריד' מידות לעבודות התכנון. חושים של קדם ג'י פי אס הביאו אותנו למקום. בניין חדש בן כמה קומות ואנו עולים לדירה האחרונה המשתרעת על כל הקומה. הגענו ופתחתי את הדלת.
תדהמה. ארמון שיש בתוך בניין מגורים. סלון ענק ורחב ידיים משקיף אל הים. בר משקאות עשוי כולו שיש ועבודות אומנות מזכוכית. גרם מדרגות רחב, כמו אצל הגרף פוטוצקי מטפס לקומה העליונה. הכל מחופה בשיש איטלקי מיוחד שטרם ראו עיני. נראה שנחצב מרבדים עמוקים במיוחד. דירה מושלמת ומושקעת כולל חדר כושר גדול ממדים עם מיטב המכשירים שלא היו מביישים כל מכון או ספא המייצר שרירנים בסרט נע.
"מה עוד אפשר לתכנן בארמון שכזה"? שאל אורן הנדהם.
כדי להגיע לעיקר, התברר בהמשך, זאת לאחר שנדרשנו להשיג דלת כניסה מיוחדת חסינת כדורים. את פני בעלה לא נזכה לראות, אם נתנהג כשורה. כלומר, במידה וניהנה מזיו פניו המשמעות היא שמשהו רע עומד להתרחש. את בחירת החומרים והתשלומים תעשה יחד איתנו הנערה הצעירה.
החשש החל לכרסם. את מעלה המדרגות המפואר היא מבקשת להזיז במחצית המטר ימינה. הסברתי לה בסבלנות שזו שבירה ואי יכולת שימוש חוזר. הוצאה גדולה ביותר.
"אני מבקשת לפרק את כל הדירה ולתכנן הכל מחדש".
הנערה אינה אוהבת דברים משומשים. כסף אינו מהווה בעיה ועלי לתכנן דירת מסתור לעבריין בינלאומי שיברח מאגם לוגנו ויבוא להסתתר בבת-ים מאחורי דלת חסינת כדורים בדירה שאני תכננתי. אין לי כל הוכחה לכתוב אך הקורס שעשיתי לקריאה בין השיטין עזר לפיענוח והבנת הנקרא.
המילוט הפעם היה קל. ערכנו תכניות מלאות לכל בעלי המקצוע ויצאנו מהתמונה. סיכמנו על תכנון בלבד וללא פיקוח. נדיר מאד מקרה שכזה. הנערה לא הרגישה שנמלטנו ממגע וקשר איתם. איני יודע לספר מה עלה בגורלם ואם הצליחו להשלים את המשימה ללא פגע. אנחנו הצלחנו. בבדיקה שערכתי מתחת לרכבי לא נתגלה שום מטען חריג וחשוד......בינתיים.

הבא בתור זה סיפור שאני באמת חושש מכל רמז שמא הסיפור יגיע לאוזן בעלת שמיעה 6:6. באחת הערים במרכז היה דיסקוטק מפורסם שכינס בליינים מכל קצות הארץ. באישון ליל הגיע בריון ודרש להיכנס בתוקף, משסורב החל להתפרע במקום. המפורסם יצא לקראתו ולאחר דין ודברים הנחית מכת אגרוף מדויקת ללסתו שגרמה לגופו לפרפר כשעה על המדרכה. כל מערכת העצבים שלו נתערערה כספינה בים סוער ללא נווט וללא הגה. כל עזרה של הנוכחים לא צלחה. חייל משוחרר שעבר קורס קיפול תחבושות ניסה את מזלו ללא הועיל. מוחו התערבל כשהאונה הימנית פנתה שמאלה ונשארה שם למנוחה. אין שום מסמך המעיד שהיא חזרה למקומה המיועד. באותו הלילה נשרף המועדון כליל.
הבוס אירגן אדרא זוטא של מיטב המוחות הפעילים שעדיין לא נתקלו במטען ופה אחד החליטו לבחור בי, קצת תמוה, שאתכנן, אשקם ואתמוך בהקמת המועדון מחדש. בעיית התשלום ירדה מהפרק טרם עלתה מכיוון שאין בעיה כזו. כסף אינו מהווה גורם להעסקה, כן או לא.
האח הקטן של החובט לחש באוזני שאינו אוהב צבע אדום בורגונדי:
"תמנע ממנו בתכנון".
אח אחר שנראה כמו אחיו הגדול של שוורצנגר הגניב לאוזני לחישה ששאיפתו לראות הרבה בורגונדי במקום. כך משיחה לשיחה הבנתי שאני נקלע לשטח אש שכדי לצאת ממנו בבריאות מיטבית אצטרך כוחות על. מכיוון שבכאלה לא בורכתי ניצלתי את בקשת החובט לתכנן את ביתו ואת המועדון יתכנן מי שהתמחה בבחירת צבעים שתתאים לכוווולם. הוחלט בעצתי שאירתם למשימת תכנון דירתו של הבכור החובט.
אגב, לשיפוץ הדיסקוטק השרוף גויסו כמאתיים בעלי מלאכה שעבדו 365 יום בשנה במשך חודש שלם, עשרים וחמש שעות ביממה והמועדון נפתח לבליינים כאילו לא קרה מאום. אין כל אינפורמציה על אונותיו של המצית. הסברה שהן נפגשו עם אונות של סבא רבא שלו שהלך לעולמו כשעוד היה עלם.

הסיפור מתחיל כשהגעתי לדירת החובט. בית שכונתי מהבתים שבנו לעולים חדשים בשנות החמישים. שתי קומות ואנחנו בקומת הקרקע. לאחר כמה ימים באתי עם כמה הצעות כשאני מביא בחשבון את הגדלת הדירה על פי החוק.
חיוך רחב עלה על פניו של החובט, פנים שהקרינו טוב-לב מסוכן ביותר.
"חדר השינה קטן מאד", התלונן.
הסברתי שזו ההגדלה המותרת.
"תצא עוד עשרה מטר החוצה".
"אנחנו עולים על כביש", גמגמתי, העירייה תתלה אותנו.
"אז עולים, אל תדאג לעירייה"!
מכיוון שהכרתי את הנפשות הפועלות תכננתי את מבוקשו וכדי להגן עלי מקצועית כתבתי על כל התוכניות: 'תכנון בלבד, כפוף לאישור הרשות'.
כדי לקצר אספר שבמשך השנים הבאתי למקום חברים, לא מעט, שלא האמינו לסיפור. הראיתי את הבית הישן עם קומת הקרקע הבולטת החוצה משמעותית וכביש ישר המתפתל לפתע עוקף את המבנה וחוזר למסלולו. נכון שכמה פרטים מעניינים הושמטו כי גם כך אני מניח את צווארי העדין תחת סכין הגיליוטינה העושה צדק. צדק מיוחד.
שנים חלפו ובאחד הלילות ביקרתי במועדון לילה וגיליתי אותו יושב בחברת, אולי, שכמותו ומחצית בקבוק של וויסקי יקר ומיושן עומד על השולחן. הוא ראה אותי הרים כוסית וחייך לעברי. אנחנו חברים וותיקים. לא חייבו אותי ואת בת זוגי בתשלום כלשהו כשיצאנו באישון ליל בדרכינו הביתה.

יעקב, שם בדוי, רכש מגרש ובנה ווילה מארץ האגדות. סתתי אבן מיוחדים הובאו מכפרים בגליל וכך נבנה הבניין נדבך אחר נדבך. הייתי גאה להיות שותף לעשייה המיוחדת הזו. חשדות התעוררו בי למקורו של הכסף הרב שנשפך כמים. לא נראה שיעקב חפר בטוריה כדי להרוויח את לחמו.
ביום בהיר נסע לחיסול עסקיו בצרפת. באופן מוזר הידרדרה מכוניתו המפוארת לוואדי ושניהם סיימו את תפקידם על הפלנטה שלנו. אמרו שכנראה כפתור הרדיו במכונית התקלקל וגרם לאסון. הכל נפסק באמצע. אלמנתו נשארה עם שני ילדיה והרבה אבנים מסותתות מהגליל. אבן קטנה לקחתי למזכרת. עצוב מאד.

באחד האתרים הכרנו את יבגני מנהל עבודה, בחור צעיר יוצא ברית המועצות. עשה את עבודתו נאמנה ושמרנו אתו על קשר. יום אחד התקשר ובקש לבוא. בשעה היעודה הם נכנסו שניים. השני דובר רק רוסית ולבוש בגדים יקרים עם בעיה קטנה. הם יצאו מהאופנה לפני שנים רבות. בידו אחז תיק יד בינוני שהיה נפוח מהקיבולת שבתוכו.
יבגני שימש כמתורגמן והסביר שחברו קנה דירה גדולה במגדל מפואר שתשמש את אמו כשתחליט לעלות ארצה. בינתיים הוא יוכל להשתמש בה במידה יגיע ארצה בחופזה.
הצגתי בפניו את המחירים לעבודות מהסוג הזה. המתורגמן הסביר. הוא הנהן בראשו, פתח את התיק והוציא חבילה ענקית של שטרות של מאה דולר. ספר בזריזות מתוך החבילה את כל הסכום שביקשתי, כולל מ.ע.מ. עיגל כלפי מעלה והעביר אלי.
אינך חושש שלא נבצע את העבודה כהלכה?" שאלתי כי לא מקובל לשלם את כל הכסף מראש.
המתורגמן תרגם, האיש עם הדולרים הקשיב ותשובתו הייתה צחוק רועם ומתגלגל. דקה ארוכה לקח לו להירגע. אני הבנתי את הרמז:
"אם לא אהיה מרוצה אמצא אותך בכל פינה על הגלובוס היכן שתסתתר".
את פניו של האיש עם הדולרים לא ראיתי יותר. העבודה נמשכה זמן רב והסתיימה, כנראה, בהצלחה. עובדה שאני פה אתכם.

העירייה לא חקרה כיצד שני קבלנים זכו במכרז לאלפי מטרים של בניית מדרכות במחיר העלות של לבני 'אקרשטיין' ששמשו לצורך זה. סעיף קטן בחוזה זיכה אותם בפיצויי ענק על שינויים.
אני נקראתי לתכנן לצמד חמד שתי ווילות פאר ואחד מהם אמר לי ללא בושה:
"אני רוצה שיראו את הדולרים על הקירות",
כדי לקבל מקדמת תכנון קבענו באתר עבודתם בעיר. שתי מכוניות 'מרצדס' מפוארות חנו על המדרכה. ללא מצפון סיפרו שעיקר עבודתם מבוסס על שינויים קבועים שעורך האדריכל המתכנן בפרויקט, הווה אומר שינוי בהנחת צבעי האבנים.
ללא כל הודעה מוקדמת נעלמו השניים מהארץ. הבתים והמכוניות נמכרו והעירייה ומשרדי נעקצו על ידם. איני יודע מה עלה בגורל משתף הפעולה, אדריכל הנוף מתכנן המדרכות ששינה צבעים כל יומיים.

אחד השמות הכי מפורסמים אם לא ה ה ה הוא הבא בסיפורי. כשקיבלתי שיחת טלפון ושמעתי את שם המטלפן הייתי משוכנע שיגאל שילון שיבץ אותי לאחת מתוכניות המתיחות שלו. זרמתי עם המתיחה והגעתי לפגישה. באיחור של שתי דקות הגיע אחד הבכירים שהתפרסם לא מגילוי תרופה נגד גרבצת ואינו מפצח חשקונים מפורסם המועמד לנובל. ניצלתי את כישורי המשחק שלי, לאחר כמה הצגות שראיתי ב'הבימה' ושמרתי על פרצוף מאופק המשדר הכל כרגיל: 'פעמיים ביום אני נפגש עם שכמותך'.
לחיצת ידו הבהירה לי שלא אנסה להתחרות בו 'מי משליך אבן יותר רחוק'.
"אנחנו עולים לגג", אמר ולא יסף.
העברתי במוחי את כל הפשעים שעשיתי ביממה האחרונה שיתנו לו סיבה להשליכני מגג בניין. אם כבר הייתי עם אשת איש, זו בוודאי לא אשתו, פריצה או שוד מזויין לא הספקתי ביומיים האחרונים, אז מה קרה?
כשהגעתי לגג ודיברתי בקול רועד לא התאמצתי להסתירו. טיפוס של שלוש קומות במהירות תוך עישון סיגריית וירג'יניה מתיר לקול לרעוד קצת בקוצר נשימה ואנצל זאת לדקות הבאות.
"קניתי את כל הגג כולל חדר כביסה קטן ואני רוצה דירה על כל הגג", אמר.
הסברתי שמותר, לפעמים לבנות על גג במידה מוגבלת, אך לא על כולו. לשמע הסברי המדעי נעץ בי מבט שחרך את מוחי ועשה לי כוויה בלחי.
"אתה תתכנן ואני אדאג לרישיון ביצוע".
מזלי הוא שאני בעל כישרון מולד בהבנת העומד מולי. יש למעט בדיבור, צריך רק להקשיב ולבצע. מערכת היחסים שלנו השתפרה מאד במהלך חודשי העבודה. ישנם הליכים שראיתי ואיני יכול, לצערי, לפרטם.
את כל התשלומים שלי קיבלתי בזמן, הדירה יצאה לתפארת מדינת ישראל. כשי לידידות העמוקה שלנו ולאות הבנת הנקרא, תכננתי דלת מיוחדת מסורג ברזל כמה מטרים לפני דלת הכניסה לדירה. דלת שתשמש כמחסום שימנע הנחת מטען חיסול.
דלת המגן לא הצליחה למנוע ניסיונות חיסול אחרות, אך אני כבר גולש לפרטי ביצוע המצביעים על.......

השני בהיררכיה, ללא שום קשר לראשון התקשר וקבענו שיאסוף אותי וניסע לראות מועדון לילה מיוחד במינו לאנשים מיוחדים במינם. שירים באידיש לא ישמעו שם. כף רגלך או רגליכם בוודאי לא ידרכו שם בשעת פעילות. אולי גם המשטרה לא.
בשעה היעודה הגיעה מכונית וולבו גדולה ומהודרת. (לא! איני מקבל תשלום כלשהו מהחברה על מנת לפרסם את מכוניתם.) החתן, מזמין התכנון, נראה מאד צעיר, מאד ילד. נהג הרכב, ללא כובע מיוחד, ישב כשידו השמאלית על משקוף החלון. הרי נהיגה בטוחה מצריכה רק את יד ימין, כדי לא ליצור בלבול ביניהן. התיישבתי מאחור ויצאנו לדרך. מעולם לא השתתפתי בשוד מזויין, ראיתי רק בסרטים ולמיטב הבנתי אנחנו בעיצומו של כזה.
נדבקתי למושב והתבוננתי ביד שנשענה על החלון. היא לא משה ממקומה ולא השתתפה בחגיגה. נסיעה מטורפת בתוך עיר בין נתיבים ומכוניות, פנסי האיתות נראה שמקולקלים כי לא השתתפו בפניות הרבות. לא הצלחתי להבין ממי אנחנו בורחים או אולי רודפים.
בסופה של נסיעה הבנתי שזו הייתה נסיעת רוגע של בוקר אביבי צח, מאיר ומבשר טובות, יום עבודה רגיל כשנהג מוביל את מעבידו למקום עבודתו.
בדרך סיפר 'הנער' על רכושו הרב ועל משרד גדול שרכש כדי ליהנות משכר דירה שמן. סיפורים על רכושי בן המיליארדים גם לי יש, רציתי לספר לו על רשת מכבסות שרכשתי בסיביר ועל רשת דוכני נקניקיות בציריך כשאני ספק החרדל הבלעדי, אך אני מעדיף לשתוק הפעם. מה אני שחצן?
המכונית נעצרה ונכנסתי אחריו למשרד עו"ד ענק. על פי הכבוד שרכשו לו הבנתי שהוא, אכן הבעלים ונושא שיחתו הבהיר זאת. בבת אחת הפסדתי הרבה נכסים שדמיינתי אותם כשלי וטוב שכך.
בסופו של דבר לא תכננתי את המועדון כי הפעם התכוון בעליו שאשלם לו תמורת הזכות והכבוד לעבוד עבורו.
" יש לך מושג איזה קהל מגיע למקום ואתה תהיה מפורסם." כך צייץ הנער בתקווה שאסתפק בפרוטות עבור עבודתי.
יצאתי בשלום מהסירוב וזמן מה חשבתי להתקין דלת מיוחדת מסורג ברזל מחוסם שתגן על דלת הכניסה הראשית מפני הנחת מטען או מתנת חג כלשהי ממאן-דהו.

אחרי שני דגים שמנים הגיע תורו של עבריין קטן שאיני חושש מפרטים כי מדרך התנהלותו סביר להניח שנשמתו דרכה זה מכבר על לבנת חבלה דרוכה ופילסה דרכה לאחד הרקיעים להמתנה ל'תחיית המתים'.
בית משותף בגבעתיים הוותיקה, בניין על עמודים ועלם חמודות שרוצה לסגור את כל העמודים בקירות ולהסב את החניון לדירת פאר למגורים עבורו. ניסיתי כהרגלי לצטט את החוק ואותו החיוך שתולה על שפתי כולם עלה על שלו.
"החוק זו בעיה שלי. אתה רק תתכנן, אף שכן לא יתלונן".
למזלי כבר ידעתי בעל-פה את התשובות של שכמותו ועברנו חיש לשיחה עניינית. כשהגענו לבטיחות והגנה על דירת קרקע החל לדבר ואט אט גלש להרצאה מקצועית על פריצת דלתות, סוגן, אמצעי הגנה ופריצה בכלל. עברתי באותו יום קורס מזורז בעבריינות. סמסטר שלם בשעה. עד היום אני רגוע מהידיעה שבמידה ולא תהיה פרנסה במקצועי תמיד אוכל ליישם את שלמדתי באותו בוקר בקומת קרקע בבניין בגבעתיים הוותיקה. חבל! עולם הפשע בישראל הפסיד פורץ מדופלם – איזה בזבוז.
"אבא של חבר טוב הוא פורץ משטרתי לכן אני....יודע....", גמגם ולא יסף כשהבין שנסחף בהסבריו.
נפרדנו לשלום ולא נפגשנו יותר. גם אני המומחה בחוקים של מתחת לא יכול להגיש תוכנית שכזו. אני מודה לו על ההרצאה המאלפת. אשמור את הידע הרב שצברתי לגלגול הבא במידה ולא אגיע בצורת עז הרים. במחשבה שנייה עד היום אני נעזר בידע ופיתחתי רגישות להגנה על רכוש מפני אלה הלוטשים עין על רכושם של אחרים.

תכננתי בית חביב לזוג צעירים. בחורה יפהפייה ובחור גם. בחוץ ראיתי בחנייה עגלת משא קטנה הנרתמת למכונית ועליה בצבעים מגוונים עם ציורי פרחים לרוב כתוב: 'משחקים ושעשועים' וכך הבנתי ממה מתפרנסים בעלי הדירה הנחמדים. הפעלות והפקות של ימי הולדת, בלונים וליצנים. אז לא!
העגלה הזו מכילה קזינו פיראטי הנודד בין ווילות של מהמרים כבדים כשהיפהפייה משמשת כדילרית לרולטה וגוזרת קופון מכל הימור. כשאני כותב יפהפייה אני מתכוון למישהי הגורמת לגמגום, אקזוטית ששברו את המטריצה שלה עם לידתה שלא תהיינה שכמותה.
את שכרי קיבלתי בהתאם לסיכום ובזמן ונראה שהשטרות שקיבלתי עברו תילי תילים של סיפורים. לא התעמקתי.

עבריינים קטנים היו כמה וכמה שאיני מתייחס אליהם. הזמינו עבודה, שילמו ונעלמו מחיי. ככל שאני מתקדם בכתיבה אני נזכר בעוד מקרים כאלה ואחרים. המשרד שלנו שירת אנשים הגונים, ישרים, על פניו לפחות, ועבודות רבות מאד עשינו עבור בנקים ויש החושבים שסוג עבודות זה צריך להיכלל תחת כותרת סיפור זה ולא בכדי.

את הסיפור על ההוא עם השני 'פיטבולים' האימתניים נשאיר לפעם אחרת. רק שתדעו שהם מאומנים להיראות כפודלים אוהבי עוגיות קרנצ'י ומסוגלים לקרוע כריש עצבני בדקות ספורות.

אני לוקח סיכון בכך שאני עלול להיקרא לתחנת המשטרה ולספר את שאני יודע. מכיוון שאין כוחות במותני לעמוד בשורת עינויים ותלישת ציפורניים אני מודיע בזאת שבסטירה השנייה אשבר ואספר הכל, לא אחמיץ קטע. במידה וסיפורי יגיע בכל זאת לעין בלתי מכוונת, אשמח להעניק מכישוריי לכל דורש.

אפרופו כישורים אתרכז בסיפור אחרון של עבריינית צעירה, יפה ודיילת בכירה בחברת תעופה. נכון שאינו מתאים לכל הסיפור, אך ישמש לו כקינוח לסיכום.
הכל מתחיל בצלצול הטלפון, קול צרדרד ומלטף ללא הזדהות.
"האם תהיה מוכן לתכנן חדר ילדים בלבד?" שאלה.
השבתי שאיני מזלזל בעבודה, היום קטנה מחר גדולה אז במסגרת של קנה אחד קבל שניים אפשר לשלוח לחם על פני המים בתקווה שלא יתפורר ויחזור בצורת פיתה. בירכתיה על הלידה הקרבה על אף שבטנה נראתה כנושקת לגבה וחשבתי על אפשרויות התכנון כשלפתע אמרה:
"אני מחפשת מישהו שיעבר אותי ללא תלות. אני מתחייבת בכתב שכל ההוצאות של גידול הילד תחולנה עלי".
השתדלתי לא להראות את המתחולל בנפשי כשאמרה:
"אתה פנוי מחר לארוחת ערב?"
אכן התפניתי................
ארוחת ערב בת כמה מנות עדינות ולכל מאכל משקה אלכוהולי המותאם במפעל ישירות למנה זו. בשלב מסוים החל ראשי להתערפל. יושבת מולי דיילת יפה, אשת עולם, מנוסה בארוחות שאינן כוללות חומוס והנה אני נשב, נופל שדוד. הייתכן הדבר?
עשיתי מאמץ עליון לשדר עסקים כרגיל ושתיתי את שמזגה ונראה שאף היא הצליחה לשדר שאלכוהול עבורה מקביל לתה סיני. בשלב מסוים נתערפל מוחי למצב בו כבו כל הנתיכים. איני זוכר את מספר המנה שאחריה פרש מוחי מהעולם הזה ועבר לרקיעים אחרים שאינם מוכרים לי כל-כך.
התמונה שנגלתה לעיני עם שובם של שני נתיכים קטנים במוחי לפעול הייתה מוזרה ביותר. איני יודע מי הפשיט את שנינו או מהיכן צץ הבמאי שביים את הסצנה אותה ראיתי.
שנינו עירום ועריה, עלמת החן חובקת את האסלה בתא השירותים הקטן ומקיאה את ארוחת המלכים אותה הכינה במו ידיה. אני גוהר מעליה, תומך במצחה ותר אחר כפתור שיעצור את האסלה מלהסתובב ללא הרף.

ישנן כמה שאלות שאת התשובה עליהן איני יודע:
האם אכן התעברה?
האם אני הוא המעבר המאושר?
האם הלידה עברה בשלום?
נולד בן חזק או בת מוכשרת מותאמים לגנים?
האם הקבצן משד' חן הוא בני או הבעלים האלמוני של רכוש בן מיליארדים?
והעיקר: מי תכנן את חדר הילדים?

תשובות אין וכל שנותר הוא זיכרונות וכתיבה תמה.

**********************

נכתב לפני 8 שנים ו-2 חודשים