“שמעתי רבות על קורט וונגוט וכבר הרבה זמן אני רוצה לקרוא ספר שלו. רצה הגורל שהספר הראשון שלו שאקרא יהיה הספר הזה. ובכן - התאכזבתי קשות. הספר הוא סאטירה ומספר על אליוט רוזווטר שעומד בראש קרן פילנתרופית משפחתית. ראשות הקרן עוברת במשפחה מדור לדור בתנאי שהיורש בריא בנפשו. לאליוט אין ילדים, מה שמסבך את המשך שליטתה של המשפחה בקרן. בנוסף, הוא אדם טוב ובאמת דואג לכל מי שרק מבקש, מה שכמובן מטיל ספק בשפיותו.”

“הקטנה שלי עולה לכיתה א'. חשבתי שאני לא עד כדי כך מתרגשת, אבל, הנה, כמעט שלוש לפנות בוקר ואני לא מצליחה לישון, מקלידה ביקורת אחרי המון זמן שלא כתבתי, ועוד בטלפון... הקטנה שלי עולה לכיתה א' והיא עדיין כל כך קטנה. רק בת חמש וחצי הוקפצה לכיתה א'. כולה חדורת מוטיבציה, ונכונות ללמוד דברים חדשים. לא כמו לולה שבספר שחוששת לעלות לכיתה א' וחושבת שהיא יודעת מספיק. ובכל זאת היא אהבה מאוד את הספר. גם כי”

“כמה שהספר הזה נפלא לילדים ולא, לא רק. תענוג לפסק זמן של נשימה עמוקה ונעימה לכולם. כמו ליטוף פנימי כזה. ולצד הנועם - כמה פרספקטיבה, היגיון, תבונה, כמה תום ונועם וחמידות בסיפורים של ועל פו הנהדר ביחד עם תמונות היער והחברים היקרים רו, איה, קנגה. חיפשתי מקור לציטוט ממנו של קטע נעים ונבון שילווה ברכה לחברים יקרים לחתונתם ומצאתי אצל פו קטע פשוט שובב, חכם, מקסים (את קטע הציטוט אשמור לי למען אשאר מקור”

“החלטתי ביני לבין עצמי שאני ממעיטה את כתיבת הביקורות שלי לפעם בכמה חודשים אך הקריאה בספר זה גרמה לי לחזור מהחלטתי. בית קטן בערבה. מעטים לא שמעו את השם הכל כך מוכר הזה. אך כמה באמת יודעים על מה הוא? כמה באמת קראו את הספר? זאת אינני יכולה לדעת, הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאני קראתי ונהנתי. עלילת הספר אינה מסובכת, היא מתארת משפחה אמריקאית בשנות ה-70 של המאה ה-19 המחליטה לעזוב הכול ולהשתכן ב”

“שמעתי רבות על קורט וונגוט וכבר הרבה זמן אני רוצה לקרוא ספר שלו. רצה הגורל שהספר הראשון שלו שאקרא יהיה הספר הזה. ובכן - התאכזבתי קשות. הספר הוא סאטירה ומספר על אליוט רוזווטר שעומד בראש קרן פילנתרופית משפחתית. ראשות הקרן עוברת במשפחה מדור לדור בתנאי שהיורש בריא בנפשו. לאליוט אין ילדים, מה שמסבך את המשך שליטתה של המשפחה בקרן. בנוסף, הוא אדם טוב ובאמת דואג לכל מי שרק מבקש, מה שכמובן מטיל ספק בשפיותו.”

“הקטנה שלי עולה לכיתה א'. חשבתי שאני לא עד כדי כך מתרגשת, אבל, הנה, כמעט שלוש לפנות בוקר ואני לא מצליחה לישון, מקלידה ביקורת אחרי המון זמן שלא כתבתי, ועוד בטלפון... הקטנה שלי עולה לכיתה א' והיא עדיין כל כך קטנה. רק בת חמש וחצי הוקפצה לכיתה א'. כולה חדורת מוטיבציה, ונכונות ללמוד דברים חדשים. לא כמו לולה שבספר שחוששת לעלות לכיתה א' וחושבת שהיא יודעת מספיק. ובכל זאת היא אהבה מאוד את הספר. גם כי”

“כמה שהספר הזה נפלא לילדים ולא, לא רק. תענוג לפסק זמן של נשימה עמוקה ונעימה לכולם. כמו ליטוף פנימי כזה. ולצד הנועם - כמה פרספקטיבה, היגיון, תבונה, כמה תום ונועם וחמידות בסיפורים של ועל פו הנהדר ביחד עם תמונות היער והחברים היקרים רו, איה, קנגה. חיפשתי מקור לציטוט ממנו של קטע נעים ונבון שילווה ברכה לחברים יקרים לחתונתם ומצאתי אצל פו קטע פשוט שובב, חכם, מקסים (את קטע הציטוט אשמור לי למען אשאר מקור”

“החלטתי ביני לבין עצמי שאני ממעיטה את כתיבת הביקורות שלי לפעם בכמה חודשים אך הקריאה בספר זה גרמה לי לחזור מהחלטתי. בית קטן בערבה. מעטים לא שמעו את השם הכל כך מוכר הזה. אך כמה באמת יודעים על מה הוא? כמה באמת קראו את הספר? זאת אינני יכולה לדעת, הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאני קראתי ונהנתי. עלילת הספר אינה מסובכת, היא מתארת משפחה אמריקאית בשנות ה-70 של המאה ה-19 המחליטה לעזוב הכול ולהשתכן ב”