ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 2 בינואר, 2017
ע"י פרל
ע"י פרל
הספר "משחק לונדון" מאת לן דייטון (הוצאת מעריב, 1989) הוא השלישי בטרילוגיית "משחק בשלוש מערכות", מותחני ריגול המתרחשים בראשית שנות השמונים ועוסקים בעימות הבין-גושי במלחמה הקרה. ספרי ריגול עוסקים תמיד בבגידה. אם אין מדובר בסיפור על ריגול נגדי ומרדף אחר בוגד בשירות, קרי צייד חפרפרות, הרי שמדובר במאמץ לגייס סוכן בקרב האויב (שיהיה כמובן בוגד מנקדת המבט של האויב). כך שלמעשה מדובר בסיפור על נאמנויות וערכים, אלה שנותרנו מסורים להם ואלה שזנחנו מסיבה כזו או אחרת.
גיבורו של דייטון, ברנרד "ברני" סמסון, איש השירות החשאי הבריטי (המכונה בספר בכינוי "המחלקה") נחלץ, פחות או יותר, מהריסות חייו האישיים, לאחר שהתברר כי אשתו, פיונה, שעבדה בשירות החשאי בתפקיד בכיר, הינה למעשה סוכנת כפולה של הביון הסובייטי. סמסון, בנו של קצין מודיעין שפיקד על תחנת ברלין של השירות החשאי הבריטי, גדל בברלין ופעל שנים ארוכות מאחורי "מסך הברזל" כקצין איסוף והפעיל סוכנים במזרח-גרמניה. אחד ממפקדיו במשרד, ברט רנסלר, מודה שבשירות החשאי "אין מישהו שהניסיון שלו כאיש-שדה ישווה לשלך. אתה מבריק כמו שד, חרף העובדה שלא למדת בצורה מסודרת ושזה מעיק עליך מאוד. לגבי רוב הדברים הקשורים לאגף-הגרמני, יש לך מקורות מידע בלתי-רשמיים משלך, ולעיתים קרובות אתה משיג חומר שאף אחד לא יכול להביא. אתה ישר. אתה מגיע להחלטה, וכותב את הדו"חות שלך בלי לשים זין על מה שמישהו ירצה לשמוע" (עמוד 143).
בספר הראשון בטרילוגיה חילץ סמסון את ברהמס 4, פקיד בכיר בבנק של מזרח-גרמניה שגויס לעבוד למען המודיעין הבריטי, כיוון ש"לפני שנים רבות הוא סיכן את חייו כדי להציל את חיי" (עמוד 48). בספר השני הצליח לגייס ("להחתים", מכנה זאת דייטון) את קצין הק.ג.ב ניקולאי סאדוף, המכנה את עצמו בשם אריך סטינס, "כאשר כולם אמרו שזה בלתי-אפשרי" (עמוד 25). עלילת הספר נפתחת זמן קצר לאחר סיום הספר השני. כעת מנהל סמסון מערכת יחסים רומנטית עם גלוריה היפה, שעובדת עמו במשרד, ומגדל את ילדיו, שנותרו בלא אם. אריך סטינס, הסוכן הסובייטי, הושם בבית בטוח ונחקר על כל אשר ידוע לו. אחד מפרטי המידע שהוא מסור מוביל למעצר של אלווירה מילר, סוכנת ק.ג.ב בגרמניה שמספרת לסמסון בחקירתה כי המידע שהשיג הארגון מלב צמרת המודיעין הבריטי סווג תחת שני שמות צופן. הייתכן שישנו בוגד נוסף בצמרת הביון הבריטי?
סמסון חושב שכן. אלווירה טוענת שמדובר בטעות ושהתבלבלה מתוך טיפשות, אולם התנהגות מטופשת איננה תירוץ המתקבל על דעתו של סמסון. סוכנת מקצועית של הק.ג.ב איננה טועה, בוודאי לא מתוך טיפשות. משהו בהודאתה אינו חדל להטרידו. במקביל, סטינס, שהיה להוט אחר התגמול הכספי שהובטח לו בעת שגיוס, מסרב לדבר וברט רנסלר מטיל על סמסון לברר מדוע.
בכרך השלישי של הטרילוגיה ההימור גבוה משהיה בעבר. בעוד סמסון לכוד במבצע שמוביל רנסלר, איש משרד בכיר אך חסר ניסיון מבצעי הוא נדרש להכריע בשאלה האם סטינס אכן ערק או שמה מדובר בסוכן סובייטי נאמן במיוחד שנשלח לזרוע הרס, בלבלול ודיסאינפורמציה בלב המודיעין הבריטי. סמסון יודע, צוותי חיסול של הק.ג.ב יודעים את מלאכתם היטב. אבל גם סמסון הפנים היטב את שיעורי ה"שלוף – דרוך – תירה" שלמד. "ברט עמד כאשר המכונית התפוצצה, הוא עמד בדיוק ביני ובין שני הגברים. הפיצוץ נתן לי את רגע ההסחה שהייתי זקוק לו. רכנתי קדימה כדי לראות מה קורה מעבר לברט. האקדח שלי, עם משתיקול, היה על ברכי, עטוף בעיתון. יריתי פעמיים לעבר הצעיר. הוא לא נפל, אבל השליך את הרובה שלו וצנח על מכונת הכביסה כשהוא אוחז בחזהו" (עמוד 211).
המשחק הופך לרשת סבוכה של מחויבויות ישנות, נאמנויות ובגידות. בשיאו של הספר, במרדף מהיר בלב ברלין, סמסון עשוי לגלות ש"אף אחד לא לוקח את המשחקון, המערכה והמשחק. אף פעם" (עמוד 366), אבל אסור לו להפסיד.
דייטון, היסטוריון צבאי וסופר מתח בריטי, הוציא מתחת ידו ספר יעיל, מהודק ומותח. תרגומו של פרידמן מוצלח במיוחד. ניכר במחבר שהוא הולך בצעדיו של ג'ון לה קארה (ומוסיף כמה אבנים משלו לבניין) ואינו שייך לאסכולת פלמינג ודומיו שהפכו את המרגלים מפקידים אפורים לכדי סופר-גיבורים כל-יכולים. מה שצרם לי במהלך הקריאה היה עובדת היותו של הגיבור כה אמריקני (שלא לומר קאובוי) בדרך התנהלותו עד שהיא אינה מסתדרת עם עובדת היותו בריטי לחלוטין. גם העובדה שדומה שסמסון למד בבית הספר היסודי ובתיכון עם כל מי שחשוב להכיר בעולם הביון של גרמניה היא מקרית מדי בכדי להיות אמינה. אבל גם כך וגם כך וסמסון הוא בהחלט גיבור שקל לאהוד, לשמוח בהצלחתו ולהתעצב כשהוא נכשל. מותחן משובח.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
