ביקורת ספרותית על נוסטרומו מאת ג'וזף קונרד
ספר מעולה

---

נוסטרומו הוא רומן שאפתני שמטרתו היא לא פחות מיצירת חברה חדשה- מעמדות, מקצועות, תהליכים כלכליים, מוסדות פוליטים, אינטרסים מנוגדים ועבר הסטורי.

הנובלה נפתחת בתאור פשוט של קוסטגואנה- רפובליקה דרום-אמריקאית מדומיינת. קונרד צופף בתוך הספור חומר אנושי ככל שיכל: לאטינים ואנגלו-סאקסונים, נוצרים ויהודים, שחורים ולבנים, איטלקים, ספרדים, אנגלים, אמריקאים, הודים, אריסטוקרטים מתורבתים ואכרים אנאלפבתיים. נובלה זו, הוא טען, היתה הקנווס הרחב ביותר שלו. עולם שלם מתעורר לנגד עינינו בפירוט מדוקדק. בפרק הראשון לא נמסר מידע על הנפשות הפועלות ולקורא אין מושג באיזה זמן לוקח חלק הנרטיב.
הספור מתחיל עם החלטתו של צ'ארלס גולד להשתלט על מכרה הכסף של אביו שבלב קוסטגואנה. הוא מחליט לייעל את המכרה ולהפוך אותו לייצרני ולהשתמש בו כדי לייצב את האזור להביא את בשורת השלום. המכרה מושך השקעות זרות ומספק את השמרים לתסיסת המהפיכה. הוא דוחף את הקהילה הפרימיטיבית, הנחשלת והפיאודלית למחצה, הישר אל נתיב התעשייתיות של סוף המאה ה-19. בלי המכרה קוסטגואנה היא בסה"כ רפובליקה דרום-אמריקאית עמומה המתנמנמת לה בים המרוחק. איתו, המדינה היא חממה וולקנית לאי-יציבות חברתית ופוליטית.
בקוסטגואנה שתי מפלגות והמאבק ביניהן הוא מרכז הפעילות של הספור. בתחילתו מחזיקים בשלטון הליברלים המתונים המחכירים את המכרה למשקיעים זרים התומכים בשלטונם. מולם עומדים הלאומנים שרוצים לגרש את הזרים ולנהל את המכרה בעצמם. במהלך הנובלה מלבים הלאומנים מהפיכה, מפילים את השלטון המתון, שולטים למשך זמן, ואז שלטונם מופל בידי המתונים המתאוששים. שני הפלגים הפוליטיים בקוסטגואנה נבחנים ללא רחמים. הליברלים המתונים טועים בשיעבוד האנשים לכסף. הלאומנים נסמכים על עובדי האדמה המקומיים, אליהם מתייחס קונרד כאל כאלה שאינם מסוגלים למשול בעצמם. לתת להם נשק, הרגיש המחבר, זה כמו לשים רובה בידיו של ילד.
צ'ארלס, מהנדס אנגלי שנולד בקוסטגואנה, לוקח את אשתו לעתיד ועובר אל עיירת החוף סולאקו.
הדמויות להן נוגע הספור הן בעקרן מהמחנה המתון. אשתו של צ'ארלס גולד מסייעת לו וכך גם ד'ר מוניגאם. נוסטרומו, מלח איטלקי שמונה למנהל העבודה של חברת הקיטור והניווט, ממונה על הסוורים ומשגיח מזח סולאקו, "הקפטן המפואר של הקרגדורס" (captaz de cargadores), עומד גם הוא לשרות המתונים. אפילו מרטין דקו, העתונאי הציני המבחין ביומרות שני הפלגים, בוחר בצד הליברלי המתון ובחבריהם הזרים.
כשהמכרה הופך להצלחה, צוברת מש' גולד כח והשפעה בפוליטיקה המקומית. אך תקוותיו של גולד לייצר יציבות ושלום נכזבות. מיד לאחר שהגולדים מסייעים לדון ויסנטה ריביירה לתפוס את השלטון ולהתמנות לנשיא, מתכננים כוחות המורדים (בהנהגת גנרל מונטרו ששרת כשר המלחמה של ריביירה) לזרוק את הנשיא החדש מכס שלטונו ומלחמה פורצת.
נוסטרומו מתבקש במהלך המלחמה לסייע למש' גולד להעביר את אחד ממשלוחי הכסף שלהם מחוץ לסולאקו לפני שיגיעו לשם המורדים. הוא גם אמור לסייע לעתונאי מרטין דקו להמלט מהעיירה. מרטין, ביקורתי כלפי מונטרו ואנשיו, יהיה נתון לסכנה ברגע שיעגנו המורדים על חופי העיירה. ע"פ התכנית אמור נוסטרומו לפגוש בספינה ולהפקיד על סיפונה את מרטין ואת הכסף.
למרות שהם מצליחים להפליג מהעיירה, הם נתקלים בקשיים. בעודם יוצאים מהנמל הם מגלים נוסע סמוי בשם הירש. אז, ספינת קיטור המאוכלסת במורדים בהנהגת סוטילו נכנסת לנמל ופוגעת בדוברה שעל סיפונם ומטביעה אותה. בהמולה שנוצרת נופל הירש מעבר לסיפון ונאסף ע"י המורדים.
בינתיים מגיעים נוסטרומו ומרטין אל האי (Great Isabel) שמחוץ לחופי סולאקו, שם הוא מוריד את מרטין והם מטמינים האוצר. הוא עוזב אותו שם עם סירת הצלה, אך מרטין בעקרון אמור להמתין עד שיחזור נוסטרומו.
נוסטרומו חוזר בסירתו לעבר סולאקו וכדי לשמור על סודיות משימתו מטביע אותה ושוחה אל העיירה כדי להתחבא ולתכנן את המשך דרכו. בסופו של דבר הוא מסייע לכוחות ההתנגדות כשהוא נוסע לקאייטה להחזיר את גנרל באריו לסולאקו. מהלך זה מציב אותו ככלי מרכזי ביצירת הרפובליקה האוקסידנטלית העצמאית. מרטין אינו זוכה לגורל טוב יותר. בבדידותו הוא משתגע על האי ומתאבד. נוסטרומו מחליט לשמור לעצמו את מטילי הכסף שקברו, כיוון שהאוצר נחשב אבוד עם טביעת סירתו.
החלטה זו של נוסטרומו מביאה למפלתו. החברה המעסיקה אותו מחליטה לבנות מגדלור על האי בו מוטמן האוצר, ונוסטרומו חרד שמא יגלה מישהו את האוצר. כדי לפתור את הבעיה הוא מוודא שמקורביו ימוקמו באי כאחראים. הוא מתארס עם בתם הבכורה בהנחה שקשר זה יעניק לו תרוץ הגיוני לשהות באי.
בעודו מתגנב אל האי, לילה אחד, אביה של כלתו חושד בטעות כי הוא ברנש אחר המנסה לכבוש את לב בתו הצעירה, ג'יזל, ויורה בו למוות.
כולם נופלים קורבן לתהפוכות הפוקדות את קוסטגואנה. גולד אובססיבי בעניין המכרה. הוא מנסה (על גבול הטירוף) להציל את אוצר הכסף הכביר המאויים על ידי המורדים ונכשל. גברת גולד רואה את נישואיה מתפוררים כתוצאה מהאובססיה של בעלה. ד'ר מוניגאם, שהרגש היחיד שמזין אותו הוא אהבתו הסודית לגברת גולד, סובל מהעצב הפוקד אותה. נוסטרומו מרגיש שזהותו כ"האיש שלנו" (nostre uomo) מתערערת עם נפילת השלטון לו הקדיש עצמו. דקו מתאבד כשהוא מוצא עצמו בבדידות נוראה על אי בודד, לאחר שהמטרה בה תמך התרסקה.


----------


פוליטיקה כנושא הופיעה בעבודות מוקדמות של הסופר. הערבים והמלאיים שהקיפו את אלמאיר ("שגיונו של אלמאיר") הם פוליטיקאים לעומק נשמתם. בפטוסאן ("לורד ג'ים") ג'ים שקוע באינטריגות פוליטיות. אך הפוליטיקה בנוסטרומו היא שונה ועניינה הוא בפוליטיקה מהפכנית. זוהי פוליטיקה שבמרכזה הפלת מוסדות ולא תמרונים להשגת מעמד או ג'ובים. זוהי הנובלה הראשונה מתוך שלש העוסקות במהפכה, אותן כתב קונרד האחת אחרי השניה (שתי האחרות הן "הסוכן החשאי" ו"לנגד עיניים מערביות"). הסופר נשם פוליטיקה כבר באוויר בית אביו; האלימות הפוליטית התבטאה בהתמרדויות תקופתיות של פולין נגד הרוסים. נסיונו המאוחר יותר של קונרד עם המהפכה הקרליסטית, הברחת נשק באמריקה הלטינית (היה לו עבר קצר עם היבשת הדרום-אמריקאית. בשנת 1876, במסגרת השתתפות במשלחת שהבריחה נשק, הוא בלה מספר שעות על החוף הונצואלי. הוא רכש ידע לא מבוטל מזכרונותיהם של מטיילים לדרום אמריקה ואת השאר השלים באמצעות דמיונו), התככים המלאיים בשנים בהן בלה באוריינט והכבוש הבלגי של קונגו הפכו באופן קונקרטי את התהליך הפוליטי מוכר יותר עבורו.
השקפותיו הפוליטיות של קונרד היו שמרניות. הוא היה אריסטוקרט יותר משהיה דמוקרט, אינדיווידואליסט שלא סנגר על עשייה חברתית. הוא לא האמין בקדמה כחוק הסטורי. הוא התייחס אל הטבע האנושי כאל דבר אותו יש לבחון בזהירות ולא ככזה אותו כדאי לשחרר בצורה עיוורת. הוא לא חבב רפורמיסטים וסוציאליסטים וחשב שמהפכות גרמו ליותר נזק משהועילו ושהחלפת מוסדות פוליטיים היא חסרת תועלת- כל עוד לא חל שנוי בלב האנושי.
בו בזמן הוא תעב את הניצול הקולוניאליסטי וכתיבתו ביקרה באופן תדיר את הצורות השונות של הקולוניאליזם שהיו רלוונטיות לתקופתו. הוא הבחין בבירור בעובדה שעשקנות לא הייתה מיוחסת לאומה זו או אחרת. הבלגים, גרמנים, צרפתים, הולנדים, ספרדים, רוסים, אמריקאים ואפילו הבריטים שכה חבב לקחו חלק בעושק. הוא העריץ את האמפריה הבריטית ככח עצום שפעל למען סדר עולמי בזמנים של אי-שקט, אך אף הבריטים לא היו חפים מביקורת- כפי שמעידים "אמי פוסטר" (1901) על הפן האנושי ו"נוסטרומו" על הפן הפוליטי.
החברה בקוסטגואנה היא בוגדנית ומחלישה את הנפשות הפועלות. קונרד, שספקנות היתה נר לרגליו, התייחס לחברה ב"נוסטרומו" בחומרנות. אם ב"לורד ג'ים" (1900) הדמויות שסומכות אך ורק על עצמן נכשלות ונאלצות לפנות לעזרה כדי לשרוד, ב"נוסטרומו" הדמויות הסומכות על החברה נבגדות ועליהן לפנות אל מקורותיהן הפנימיים כדי לשרוד.
בין הדמויות שבנוסטרומו רק גב' גולד שורדת. האשה המכובדת והחמימה הזאת שורדת את רקבון נשואיה האיטי ואת ההתערערות המהירה של הרפובליקה באמצעות חוזק אופיה, שלוות רוחה הנוגעת בסובבים לה וגואלת אותם. היא אמנם נפגעה קשות אך ממשיכה בחסד רב. שמה, אמיליה, מזכיר את שם אמו של קונרד- אוולינה. יצירת הדמות הבלתי-נשכחת הזו היא מעין מחווה לאשה הסובלנית והמתמידה שחלקה עם בעלה את הגלות הקשה והצורמת וסייעה למשפחה עם רוממות ועוז רוחה.

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על נוסטרומו