ביקורת ספרותית על בקצב הלב - טרילוגיית נרגש #1 מאת קולין הובר

---

טוב, לא ציפיתי שאעשה דבר כזה שוב, אבל, קורה, כל אחד סט ממסלולו.

אז, לא סיימתי לקרוא את הספר, וכמו עם 'עפיפונים' אני לא מדרגת אותו, כי לא סיימתי לקרוא אותו...
אבל מהפרק וחצי שקראתי... הוא די מעצבן.
אולי אני לא מתה עלי כי אחותי הרבה זמן אמרה לי שהבחורה מעצבנת, ואז פשוט אני קוראת, וגם הבחורה וגם הבחור ברומן הזה מעצבנים אותי, ונראה לי האח הקטן של לייק(דמות ראשית), קל נראה לי קראו לו, הוא החביב עלי.
אז, בואו אני בעצם אפתח מה הבעיה שלי עם הדמויות;

לייק/לייקן - נערה בת 18 שאביה נפטר מהתקף לב(או משהו קשור ללב, לא זוכרת במדויק) ובגלל שאימה הייתה בעיקר עקרת בית, אז הם צריכים לעבור מטקסס למישיגן, כי במישיגן מציעים לאימה שכר טוב כאחות(מה שעבדה בו בין לבין כשהייתה עקרה, אם אפשר לנסח את זה ככה).
ומה קורה כשדמות ראשית עוברת דירה(או מדינה, ליתר דיוק)? היא מתמרמרת!
כועסת!
שונאת הכל!

טוב לייק לא שונאת הכל, היא פשוט ממורמרת ומנסה בכוח להיות חברתית לאח שלה רק כדי שלא יבכה, מה שנראה שאולי קרה כשהיא יצאה עליו.
וכפי שאפשר להבין, הספר עוסק בסיפור אהבה, אז ברור שבגלל שהיא דמות ראשית היא חצי מהזמן(או ממה שקראתי);
"אני לא מתכוונת להיות הבנות הללו שמפרפרות סביב בנים"
"אני לא מתכוונת להתאהב בקלות"

ואז זה קורה... בערך אחרי 24 שעות.
ואני לא נגד זה, קראתי ספר שכולו היה 24 שעות מלאות בין שני אנשים, והספר היה מקסים, אבל זה כי הרבה קרה ב-24 שעות הללו.

ולא שהבחור ראה אותה מחקה זומבי לטובת אח שלה, והיא מחליקה\מועדת\נופלת(כע זה לא היה ברור, ספציפית רשמו "התחלתי ללכת ומצאתי את עצמי על הגב מסתכלת על השמיים" ואיך שהוא גמד גינה שנשאר שלם או נשבר שרט אותה...), והוא גוררת אותה לבית שלו כדי לטפל בה, וזהו, ואז היא מתרגשת מהקרבה שלו כל פעם, אבל מקטרת לעצמה - "לא אני לא אהיה כמו בנות אחרות!" ואז ברור היא מופתעת מאיך שהוא מנהל דייט(שיום אחרי הנפילה על גמד גינה כדרך אגב) שהוא מביא לה שתייה ואוכל כי הם לא יאכלו במקום שהוא נוסע לשם, ושהוא משחק איתה "מה תעדיף(Would you rather)" ואז לוקח אותה למועדון שירה(מפה הפסקתי לקרוא)

וזה לא נגמר. אחרי זה אני לא מבינה אם אני קוראת ספר, או סיפר ערסים ב-'עיר הספרים'. הבחורה היא דמות נורמטיבית בעיר הספרים!
1 - היא דמות ראשית רגילה שכשמכריחים אותה לעבור דירה היא כועסת ולא רוצה
2 – היא מנסה לשקר לעצמה שהיא לא תתאהב בבחור כל 10 משפטים, למרות שהיא אומרת את זה כשהיא כבר בתהליך
3 – היא שמה איפור כדי להיות איתו בבית.
4 – היא מעצבנת.

אני מסכימה שאולי 3ו-4 אלו לא סיבות מספיק טובות לשנוא את הדמות, אבל מספיק טובות כדי להוכיח שהיא בדיוק דמות מסיפורי ערסים בעיר הספרים, אבל פשוט היא קצת יותר מרוחקת(אה כן, תוספת לסיבה ראשונה, היא מגיעה למקום חדש והיא לא להוטה להכיר אנשים!) ופחות דברנית, אבל זה אני לוקחת בחשבון בגלל שאביה נפטר לא מזמן מה'הווה של הספר', אבל זה לא מצדק ממש.

וגם, העובדה שהיא מספרת על הצלקת הטרייה של פטירת אביה רק בגלל שהוא שאל אם היא הלכה פעם להופעה שהיא ואביה אהבו, שזה גרם לסכם להשבר עליו עם כל סיפור חייה עם אביה שנפטר.
לא חכמה גדולה, אבל לא נראה לי שמישהו יכול לדבר על משהו כזה טרי עם מישהו שקשה לומר שהיא מכירה 3 ימים\:

ואז יש בנוסף את העצבנות הקלילה שאחותי שמה לי, ואולי היא קורת ואולי היא לא.
אולי אני עייפה ולא אמורה להתחיל ספר ב-12 בלילה
או שאולי הספר הוא באמת מעצבן כפי שאני חושבת בראשי.

וויל – גבר בן 21 שעד מה שראיתי חיי עם משפחתו, ספווילר-מלמד(ז"א מורה), ו... מתחיל לפלרטט עם הבחורה שחייה מעבר לרחוב כי היא עשתה חיקוי של זומבי.
להגנתו, זה אולי אומר הרבה עליה, ולטובה. אפשר להאשים אותו?
אבל אפשר להאשים אותו בדברים אחריםD:
טוב חוץ מדבר אחד, כשהייתה לה את התאונה הלא ברורה עם הגמד גינה, אז הוא הציע לטפל בה(דירה חדשה, שום דבר לא נגיש עדיין) ואיך שהוא יש לה צלקת בכתף.
והיא, או הוא, איך שהוא מורידים את החולצה שלה שרואים ממש טוב את הכתף המדממת שלה, הוא מטפל, מכין לה קפה, ומאחל לה בוקר נחמד ונוסע לעבודתו.
כמה שעות אחרי הוא מציע להנחות אותה לסופר.
וכפי שציינתי, זה נגמר שהיא מספר את קורות חייה של אביה כי הוא שאל אם היא פעם הייתה בהופעה של להקה מסויימת.
מסיבה כל שהיא הוא מוריד שנית את חולצתה באמצע הנהיגה לה כדי לבדוק מה שלום התחבושת שלה.
לא מעשה חכם במיוחד, כך שהוא אולי טיפה יהיר, אבל הוא לא יכול להיות, כי לדמויות מושלמות לדמויות עיקריות ממורמרות לא יכולות להיות תכונות רעות!D:

קורה ככה וככה וככה, והוא מציע לה דייט, היא מסכימה, באמרה שעוסקת בזה שהיא חסרת חברים+חיים.

הוא לוקח אותה למועדון שסגור, מסיבה לא ברורה, ואז מסביר שפה זה מועדון שירה, ושוב, פה פרשתי.

טוב, אז בוא אני אתחיל לפרט למה הוא מעצבן אותי.
במקור הוא חמוד, אי אפשר להתווכח, הוא חיבב בחורה על חיקוי של זומבי, ופלירטט איתה מהחצי השני של הפרק הראשון.
יש לו דייטים מקוריים, הוא דואג, ונראה טוב(לפי תאוריה לפחות)
והוא כותב\מדקלם שירה

קצת קלישיאטי – "בחור עם עבר קשה(כע ספויילר, שיהיה) מושלם באופן לא נורמלי מתאהב בבחורה ממורמרת שגם לה היה אירוע קשה בחיים"

כע אולי זה מקורי כי הוא המורה שלה(ספויילר), וכן עד כמה שאני אישית נגד זה, נתתי לזה להחליק כי יש להם 3 שנים הבדל.
ואל תקחו אותי לא נכון, אני לא, לא אוהבת את הספר כי זה "מורה ותלמידה", אלא כי הדמויות מעצבנות.
אני באמצע פרק שני אני רק יודעת על האישיות שלהם בקושי אפילו לא הגעתי לקטע על החיים שלהם לעומק!

ועכשיו אני רואה איך יהיו כאלו שיפנו אלי ויגידו "אבל את לא יכולה לבקר ספר שבקושי קראת בו 2 פרקים"

נכון, זה לא הוגן, כי לא נחשפתי לעיניין, לכל הפואנטה בספר(למרות שיש כאלו שהם בלי), אבל לקרוא כמעט 40 עמודים מספיקים לי.
ואני לא אוהבת לקרוא בכוח, במיוחד שהוא עם דמויות די מעצבנות.

אז, חזרה לדמות שלנו, וויל.
אז כן, הוא מושלם מידי, מושלם מידי בצורה קלישיאטית.
ודי מעצבן שיושבים על הווריד בספר כדי לתאר עד כמה הוא מושלם, זה סתם מעצבן ומוציא את הספר יותר קלישיאטי ממה שהוא כבר.
אני חושבת שאולי לא הייתי כל כך מעוצבנת מהדמות אם לפחות לא היה דגש על זה שהוא שרירי וחתיך וכו', ז"א, אוקי יש לו אישיות טובה, לא צריך לעשות אותו מושלם מידי ולשים דגש שהוא גם נראה טוב.

אימא של לייקן+קל – די עיצבן אותי הדרך שבה הסופרת הראתה את האם. אני הבנתי שהסופרת ניסתה להראות את האם בתור אימא 'מגניבה', אבל הבעיה היא שזה לא עבד לה.
זו אימא שבטוחה שבגלל שהבת שלה בת 18, ובחור חתיך מפלרטט איתה, אז הבת שלה תתחנן להיות איתו ותרצה לשכב על ההתחלה, ואז אומרת לה חוקים כדי לדעת איך למצוא פרטנר טוב.
וזה מעצבן, שהסופרת בכוח מנסה להוציא אותה 'מגניבה'.
ונגיד, אחת הסופרות שכתבו 'Let It Snow' כן הצליחה להוציא אימא 'מגניבה' בגלל היציאות שלה, שהיו ציניות ומשעשעות ולא... יבשות וסוג של רדודות.
גם כן, נראה לי האם תהיה מהדמויות הללו שאתה צריך לדעת שהן קיימות, אבל הן לא ממש עושות משהו... מקווה שבזה טעיתי.

ומי שנשאר, אלו האחים הקטנים, שאין לי בעיה איתם. כן, האח הקטן של וויל יצא חלאה קטנה, אבל שיהיה, נשרוד, 'אחים-סופר-מושלמים-עם-עבר-קשה' מתקשים לגדל ילדים בין לבין, בעובדה שהילד בן 9, נראה לי לפחות.
והאח הקטן של לייקן, קל, הוא חמוד, לא השפיע הרבה על פרק וחצי.

ובנוסף לדמויות שדי עצבנו אותי, דרך הכתיבה לא דיברה אלי.
כך שבנוסף עם הכתיבה הלא זורמת והדמויות שהספיקו לעצבן אותי אחרי פרק וחצי(!!), כנראה הייתי נותנת לספר 2-3 כוכבים.
אבל, בגלל שלא סיימתי לקרוא אותו, לא מביאה בכלל.

*נ.ב. לקוראים זועמים*
לא אכפת לי שלא קראתי את הספר
לא אכפת לי שמתבחינתכם אני לא יכולה לשפוט ספר שלם ע"פ הפרק וחצי הראשון שלו
ולא אכפת לי עד כמה שהספר נהדר ואני צריכה לתת לו הזדמנות.
אתן לו.
בעתיד הרחוק.
כשלא יהיה לי מה לקרוא(פשוט לא).

(לא מאמינה שכתבתי ביקורת זועמת יותר ארוכה מביקורת שמחהT-T)

» ביקורות נוספות של Drunk Reader
» ביקורות נוספות על בקצב הלב - טרילוגיית נרגש #1