ביקורת ספרותית על The nigger of the narcissus, typhoon, amy foster, falk, tomorrow מאת Joseph Conrad
ספר בסדר

---

הכושי איש 'נרקיס' / ג'וזף קונראד (1897)
The Nigger of the 'Narcissus': A Tale of the Sea

הנובלה הראשונה של קונראד המבוססת על הרפתקאותיו הימיות, הראשונה מכתביו הטובים, היא זו שבססה את מעמדו כסופר נחשב.
תהליך הכתיבה זרם בקלות והוא נכתב בפחות מאמץ מכל ספר אחר שכתב אי-פעם. הנובלה עוסקת במסע ימי זהה לזה שחווה קונראד בשנת 1884 על ספינת המפרש 'נרקיס' (Narcissus). אחת מהסצנות הגדולות מתארת סערה הקורעת את הספינה, מאיימת להפכה ומאלצת את הצוות לנסות לשמור עליה צפה מעל המים תוך מאמצים הרואים. דמיונו של קונראד מענג בתאור תהפוכות הטבע הדרמטיות.
הספור אינו מתאר אך ורק את הסכנות הטמונות במסע ימי, אע"פ שהוא מרגש באספקט זה. זהו גם ספור על הסכנות שבמסע שבנפש וברוח. צוות הנרקיס מותקף בידי סכנה קטלנית מתוך שורותיו, בדמותו של המלח ג'ימי וויט, ה'כושי'. הוא שולט בצוות פיזית: גבה קומה בעל נוכחות פיקודית וקול עמוק ורועם. הוא גם שולט בהם מנטלית: למרות מחלתו הקשה המרתקת אותו לדרגשו למשך כל המסע, הוא מכריח אותם באמצעות עזות מצח ופניה אל טבעם הסנטימנטלי, באמצעות עוצמת אישיותו הצרופה- לשרת אותו מכף רגל ועד ראש.
כה חזק הכישוף שהוא מטיל עליהם, שממש כמו האלה קירקה והחזירים, הוא הופך את צוות הספינה לעבדיו. הם מפנקים אותו, מעבירים אותו מהספון הקדמי אל תא פרטי, גונבים עבורו מזון מהמטבח, מצילים את חייו בזמן הסערה תוך סכון חייהם שלהם ומוכנים לפתוח במרד על מנת להגן עליו מהקפטן. כל זה מתרחש בעוד וויט צועק, מתלונן ומתעלל בהם ללא רחמים תוך ניצול השפעתו המרושעת.

“He had found the secret of keeping for ever on the run the fundamental imbecility of mankind; he had the secret of life, that confounded dying man, and he made himself master of every moment of our existence.”

וויט נעזר באיש הצוות הערמומי והמרושע דונקין, שמטרתו היחידה בחיים היא להמנע מעבודה והוא משגיב את ג'ימי לרמת מאסטר באמנות ההמנעות ממלאכה.
לבסוף נרגעת הנרקיס והיא רובצת חסרת אונים באוקיינוס- כאילו נפלה אף היא בכישופו של הקוסם שעל ספונה. רק עם מותו של ג'ימי משתחררים הצוות והספינה מכוחו המאגי. בזמן הלוויה נתפסים תכריכיו של ג'ימי במסמר וכך נוצר הרושם שאף במותו הוא מסרב לשחרר את אחיזתו בספינה. לבסוף, בעוד גופתו גולשת בהסתייגות אל הים, מתחילה סוף-סוף לנשוב הרוח והספינה, משוחררת ממטענה הקטלני, מתחילה בשיוטה לכיוון לונדון, ובכך מגיע לסיומו המסע המסוייט בו נחשפות כל חולשות הצוות.

לספור השנון והמרתק הזה כתב קונראד הקדמה מפורסמת, ככל הנראה המאמר המפורסם ביותר בכל הקריירה שלו. הוא מתאר את הסופר כאחד ש"מתכנס בתוך עצמו, ובאזור בודד זה של מתח וסכסוכים, אם ראוי הוא ובר-מזל, הוא מוצא בטוי לכח המשיכה שלו" ("The artist descends within himself, and in that lonely region of stress and strife, if he be deserving and fortunate, he finds the terms of his appeal")- הסופר והפרוזה שהוא כותב מגיעים אל הקורא באמצעות החושים. "המטרה שאני מנסה להשיג," כתב קונראד, "בכח המלה הכתובה היא לגרום לך לשמוע, לגרום לך לחוש- לפני הכל, לגרום לך לראות. זה ולא יותר, זה הכל."
ההטעמה הזו של החושים מדגישה את האיכות המיוחדת שבפרוזה של קונראד הספוגה כמות שהיא בהתרשמויות של החושים, משיכה חושנית ושליטה בעולם החומרי- עולם הטבע והפעולה. ועדיין כח משיכתו אינו רק במה שרואה העין אלא גם במה שרואה הנפש- הוא מבקש מהקורא להביט פנימה כשם שהוא מביט לבחוץ. לקריאה בספריו רמה חוויתית כפולה, הפיזית והנפשית. אמנותו מורכבת מאגוד חוויות אלה למכלול אחד.
'הכושי איש 'נרקיס'' זהו הספר בו הפך קונראד מחובל לסופר מקצועי מוערך, מאסטר בפרוזה האנגלית

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על The nigger of the narcissus, typhoon, amy foster, falk, tomorrow