הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 באפריל, 2016
ע"י ליאור
ע"י ליאור
אין הרבה אנשים שיכולים לבוא אלי הביתה ולהיכנס ללא התרעה.
מבין המעטים שיכולים, הוא אחד החביבים עלי.
קודם כל, יש בינינו מכנה משותף מרכזי - שנינו מעדיפים שקט.
אצלו זה בגלל הדרך בה התנהלו חייו, אצלי זה צורך מולד.
שקט.
וזה מודגש בייחוד במאה הזו בה אנו חיים, מאה בה הובאה
קקופוניית האוננות הצווחנית והצעקנית לשיא, עם האופן בו
השתלטה אותה "ניו(טמטו)מדיה" על רוב מכריע של תחומי החיים.
כשהוא בא, אנחנו יושבים יחד, בדרך כלל עם גולדסטאר צוננת
או תה מהצמחים בגינה שלי.
לא צריך לדבר הרבה, כי הנסיון המשותף שלנו שמתפרס על שנים אחורה
הביא אותנו להבנה עיוורת.
בדיוק כמוני, גם לו אין פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ואפילו לא טלפון חכם.
גם הוא מעדיף לחיות את החיים דרך האיבר שבין האוזניים ולא לתת למכשיר כלשהו
לחיות את החיים שהיו אמורים להיות שלו.
אין לנו הגדרה לפגישות ולעיתים קורה שאנחנו נפגשים פעמיים בשבוע ואז יכול להיות פסק זמן של שנתיים.
אבל בכל פגישה ! בכל פגישה בה אראסט פנדורין ואני נפגשים - התענוג הוא צרוף.
ולא, לא צריך לומר אפילו מילה אחת.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נעמה 38
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אם נחשוב על בשביס כגלןפידיך אז לאקונין יש אפקט של מילק שייק בשבילי. כיף אם אתה במוד של ילדה בת 15.
אם יש לך כבר זמן איכות , אז מה נשב על שוטים של אקונין?
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
יופי...
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
מעניין איך האקונין הזה.מחכה לי עם עוד אחרים על המדף....
האינטימיות הזו בין הקורא לספר היא מיוחדת תמיד .
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
יופי של קטע כתבת. קראת את הספר הנוכחי?
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
