ביקורת ספרותית על המרד על השארק מאת פטריק רובינסון
ספר בסדר

---

"אתה באמת מאמין ב'סילס' האלה, נכון?"
"בנקודה אחת – אם הם אינם יכולים לעשות את זה, זה בלתי אפשרי" (עמוד 124).

"המרד על השארק" (הוצאת אריה ניר, 2002) מאת הסופר הבריטי פטריק רובינסון, הוא ספר מתח החמישי בסדרת הספרים שכתב (והרביעי שתורגם) אודות היועץ לביטחון לאומי אדמירל בדימוס ארנולד מורגן, אשר פיקד בעברו על "צוללת גרעינית גדולה של חיל־הים האמריקני" (עמוד 247). הפעם נדרש מורגן להתמודד עם שאיפתה של סין, הנחושה לשוב ולהיעשות למעצמה ימית כפי שהיתה במאה ה־15. סין המודרנית מחזיקה בידה את כל העוצמה והאמצעים לעשות זאת. כאשר מכלית נפט מתפוצצת במפרץ הפרסי פעם ועוד פעם עולה החשד בליבו של קצין הערכה זוטר בסוכנות הביטחון הלאומי כי הדבר אינו מקרי: הסינים מיקשו את נתיב הנפט העולמי! יתרונו האמיתי של הספר הוא אופן שבו בונה המחבר את המארג הגיאו־פוליטי כאילו היה משחק שחמט. בשורה של תפניות בלתי צפויות מתקדמים הסינים למטרתם, ומותירים את הקורא משתהה וכמוהו את אדמירל ארנולד מורגן החש כי יש "שם תוכנית פעולה נסתרת שאנחנו לא מחוברים אליה כלל. פשוט חסר כל מניע לפעולה הזאת של הסינים" (עמוד 114).

אדמירל מורגן ממליץ בשל כך לנשיא על פעולה מידית – שיגור יחידת הקומנדו הימי (יחידת ה־SEAL) לשני מבצעים חשאיים שנועדו להסיג את סין אחורה ולמנוע ממנה להשיג עוצמה נוספת במאבק בין המעצמות. צוות קומנדו אחד נשלח להוציא מכלל פעולה את בית הזיקוק החדש שסין מפעילה באיראן, ואילו צוות אחר ישלח לדלתא של נהר הבאסין בבורמה לחבל בבסיס המבצעים הימי החדש של הצי הסיני. משימת הובלת הצוותים מוטלת על אוניית צי ארצות הברית "שארק", צוללת גרעינית שנכנסה לשירות 30 שנים קודם לכן, היוצאת למשימתה האחרונה. מפקד הספינה הוא סא"ל דונלד ריד, המתמודד עם שדים פנימיים, וסגנו הוא רס"ן דן הדלי, חברו הטוב של סא"ל האנטר מן הקומנדו הימי, שאף למד איתו באקדמיית הצי אנאפוליס בטרם פנו למסלולי שירות שונים. לאחר שגם המבצע השני של יחידת הקומנדו הימי, ה"סילס" משתבש, נדרש הדלי למעשה מרד על מנת לחלץ את הלוחמים.

סא"ל ריק האנטר הינו הגיבור השני בחשיבותו בספר, ודמותו כמו יצאה מכרזת הגיוס של הקומנדו הימי בכל מקום. "קת'י הזמינה קפה לכולם אבל חזרה כמעט מיד לאחר־מכן להודיע על הגעתו של סגן־אלוף ריק האנטר, ראש הצוות האגדתי שפעל תחת מעטה כבד של סודיות בהתקפה הרצחנית על ספינות מלחמה רוסיות בתעלות הצפונית של ג'ו סטלין המנוח, ושהיה מפקד ההתקפה על הכלא הסיני שנה לפני־כן. סגן־אלוף האנטר עתיד להוביל את אנשי הקומנדו הימי לתוך הבסיס הסיני בבורמה, בעוד פחות משישה שבועות. הוא צעד לתוך המשרד, לוחם כבד גוף ושרירי, מטר ותשעים ושלושה סנטימטר גובהו ו־99 ק"ג, עם אפס שומן משקלו. הוא היה לבוש כמו ראסטי בחליפה אפורה־כהה, חולצה לבנה ונעליים מוברקות. כראסטי, הוא ענד את טריידנט הזהב הנוצץ של אנשי הקומנדו הימי על הדש השמאלי של מעילו" (עמוד 132). הגון, נאמן, נועז ומיומן בלחימה, האנטר הוא נמר בקרב בני האדם. אבל, מה לעשות, רובינסון מתארו בעיקר כגרסת הקומנדו הימי של פטריק קים (איש הקראטה בעל הידיים המסוקסות). כך למשל במהלך פשיטה בעומק האויב מגיח האנטר "מאחורי השומר ושבר את מפרקתו במכה אדירה בקת המקלע שלו. האיש צנח ומת בלא להשמיע הגה, בעיקר משום שמפקד הקומנדו הניח את ידו הכבדה על פיו שעה שגסס" (עמוד 272).

הספר כאמור, הוא החמישי בסדרה שכתב המחבר וגם בו בולטות הדמויות החד ממדיות שיצר. אלו מחולקות (בכל ספריו) ל"רעים" ו"טובים" מוחלטים על־פי סטריאוטיפים קבועים. אלו המשרתים בצבא תמיד יהיו ישרים והגונים בעוד שלאזרחים תמיד תהא השקפה רכרוכית, מוטעית ואינטרסנטית על העניינים. ל"טובים" תמיד יהיו שמות אנגלו־סאקסיים בהקבלה עברית לשמות כמו שחץ בר־מחץ, רם בן־נר או אהוד ברק, אמנון שחק ודן חלוץ. בחינה של גיבורי הספר מראה זאת בבירור, אדמירל מורגן, הוא אדם חריף וחד מחשבה, התופס כל פגיעה בריבונותה ובעוצמתה של ארצות הברית כפגיעה אישית בו ומשהו שאיתו אינו יכול להשלים. מורגן הוא אדם ישר, בוטה וחסר סבלנות. כך למשל כאשר הוא גוער באדמירל העומד בראש הסוכנות לביטחון לאומי, "אז תכניס את התחת שלך להילוך, מלח, ותתחיל להזיז את האנשים הטובים ביותר שיש לך. אל תטרח לרדוף אחרי בעל האונייה. טיפלתי בו בזמן שעדיין אכלת את הקורנפליקס המזוינים" (עמוד 49). או כאשר הוא משבח את סא"ל ריק האנטר איש יחידת ה־SEAL של צי ארצות הברית על פועלו, "אם אציין שאתה אחד המפקדים הקרביים המעולים שהיו אי־פעם בכוחות המיוחדים זה יהיה לעג לרש. אני יודע מי אתה ואני יודע מה עשית. אנא גש ושב בכסאי, מאחורי המכתבה שלי, והרשה לי להביא לך ספל קפה, כנראה מגעיל. יותר מזה אני לא יכול לעשות" (עמוד 133). מן הקריאה עולה כי רובינסון שדומה שמשמש בזמנו הפנוי כדובר האגף השמרני־צבאי במפלגה הרפובליקנית. הוא סוגד לממשלי רייגן בארה"ב ותאצ'ר בבריטניה ומכנה את אויבי ארה"ב בספריו כ"ראשי מגבת" ובשלל כינויים מעליבים וגזעניים נוספים.

יתרה מזו, גיבוריו הינם על־אנושיים. הם אינם כקרי גראנט (ששימש מקור השראה לג'ק ראיין של קלנסי) המאלתרים את דרכם אל ההצלחה אף שאינם מוכשרים לאתגר שלפניהם. אף שאין כל רע במקצוענותם של לוחמים ומפקדים אם מדובר בסופר־מן אזי איפה העניין, ואם לא תנו לנו גיבורים שקשה להם. איןז את שבחיים האמיתיים אלה רק מכונות המלחמה מן הקומנדו שמוצאים (או מוצאות) עצמם בלבה של משימה דרמתית. מקרה מבחן מן המציאות הקרובה אלינו הסותר זאת הוא מבצע אביב נעורים בו בלטו בגבורתם אישים דוגמת אמנון שחק ז"ל. העובדה ששחק ופקודיו שירתו בצנחנים ולאו איזו יחידת מחסלים מקצועית רק מעצימה את גבורתם והישגם של אנשים רגילים שיכלו לסכנה. עד כאן הקבלות למציאות, בספרות לא ניתן גם להימלט מן ההשוואה המתבקשת לספריו של טום קלנסי, גם הוא רפובליקני בכל נימי נפשו ומעריץ מושבע של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. אולם קלנסי הוא, בפשטות, סופר טוב יותר. גיבוריו, דוגמת ג'ק ראיין (ואפילו ג'ון קלארק דינג שאבז), אנושיים יותר ואינם מצטיירים כבני־אלים כל־יכולים. יתרה מזאת, מעבר ליכולת הכתיבה הגבוהה שהיתה לקלנסי (במיוחד בספריו המוקדמים החל מ"המרדף אחר אוקטובר האדום", "משחקים פטריוטיים" ו"סכנה ברורה ומיידית") הוא ניחן גם במוח אסטרטגי שהפך את התסריט שהציג לסביר מאוד (כפי שהוכח בפיגוע במגדלי התאומים ובמקרים נוספים).

תרגומו של יהודה עופר קולח, ולחובבי הז'אנר ספריו של רובינסון הם כיף גדול. זאת, אף שיש לקרוא אותם תוך הרמה גבה על משנתו של מחברם. שוב אנו פוגשים את גיבוריו הוותיקים ובהם אנשי הקומנדו הימי אדמירל ברגסטרום וסא"ל ראסל "ראסטי" בנט (הזכורים עוד מספרו הראשון בסדרה, "פיגוע ימי" שמו, שהיה, כדרכם של ספרים ראשונים, הטוב בסדרה) וברבים נוספים. מתח צבאי משובח, מומלץ בתנאי שלא לוקחים ברצינות רבה מדי.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על המרד על השארק