זהו הספר השלישי של אמי טאן שאני קוראת ונהנית ממנו כמו הראשון (חוג שמחת המזל).
שוב סופרת הנשים שכותב על נשים שנקרעו מחייהן בסין שהיתה מנותקת אלפי שנים מהעולם.
נשים שמהגרות לארה"ב מתרבות אחרת שהיתה מכריה את הנשים להחביא את רגשותיהן, להפנים ולא לדבר
על מה שכואב. אסור לה להשמיע קול ושתמיד עליה להראות שהכל בסדר אצלה.
מטבע הדברים משהגיעו לארץ האפשרויות הגדולות הן נישאות בד"כ לסינים מביאות ילדים ונוצרים פערים עצומים ביניהם.
כאן הבת רות לא מצליחה בשום פנים ואופן לרצות את אמה.
רות יאנג היא סופרת צללים בשנות הארבעים לחייה, חיה עם ארט גרוש עם שתי בנות בגיל העשרה שלסירוגין גרות איתו ועם רות.
מערכת היחסים ביניהם בתחילה לא ברורה.
חייה של רות סובבים סביב אמה ליו יאנג שנמצאת באמריקה יותר מיובל שנים והאנגלית שלה היא בסיסית שאותה רכשה עוד בסין בבית היתומים שניהלו האמריקאים.
אשה קשה ורגזנית שמסכת חייה השאירה עליה מטען גדול וכאן מתגלית גם מחלת האלצהיימר ממנה סובלת.
רות מקבלת מאמה צרור ניירות שמסתבר שנכתבו שנים קודם למחלת אמה.
בצרור הניירות אמה כותבת את סיפורה בסין.
מכאן רות מגלה אודות סודות אפלים של משפחתה השסועה, התאבדות סבתה הסינית, הדיכאון של אמה בעקבות הסודות הללו והיא
רות מגלה שסיפורי הרוחות הם חלק מההסטוריה המשפחתית שלה וכשמעלה הכל על הכתב לאט לאט מגלה שזה פותח ופותר גם אצלה כל מיני בעיות במערכת היחסים בה נמצאת.
ספר מקסים ומסקרן על התרבות הסינית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
