הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 במאי, 2015
ע"י
ע"י
לקרוא ספרי ילדות נשכחים עושה לי את אותה ההרגשה כמו לעשות שוב, בגיל בוגר, את הדרך מהבית אל גן הילדים.
למצוא בדרך את הגדר המתקלפת שלא נצבעה מאז, לזהות אבנים מוכרות בשביל, ולגלות בהפתעה שהרגלים עדיין זוכרות לדלג את המדרגה השבורה. כיף לחוות שוב חוויות ישנות. זכרונות ילדות טובים הם כמו יין, שרק ההולך ומשתבח עם כל יום שעובר עליו.
להארי פוטר ולקופיקו יש משהו משותף: עם כל סדרות הטלוויזיה מרובות העונות / העיבודים הקולנועיים הנערכים להם, את גולת הכותרת שלהם - הקסם הנדיר שקיים בין הדפים האלה, המקומטים מרוב שימוש - אי אפשר להעביר דרך מסך. חייבים למשש אותו באצבעות כדי להבין.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת