חשבון הנפש המדומה של התקשורת הישראלית החזיר אותי לספרו הנפלא של היינריך בל המתאר בציניות הרוויה בהומור איך התקשורת יכולה לרמוס אדם מן הישוב ולהביא אותו לכדי מעשים קיצוניים.

שרשרת המאורעות מתחילה עם סוכנת בית צעירה ורווקה בשם קתרינה בלום שיוצאת למסיבה, רוקדת כל הערב עם בחור ומבלה איתו את הלילה בביתה מבלי לדעת שהוא מבוקש ע"י השלטונות, ממשיכה עם שרותי הביטחון בעלי מוטיבציית יתר שעוצרים את קתרינה לחקירה, אנשי משטרה ופרקליטות שמדליפים כדי לקבל פרסום אישי, עיתון בשם "צייטונג" ('עיתון' בגרמנית) שעורכו פועל על פי תכתיבים עסקיים של הבעלים, עיתונאי רודף שערוריות המעוות את ההדלפות ואת דברי מרואייניו כדי ליצור כותרות סנסציוניות וגם סוטים וצדקנים המושפעים מה"צייטונג" ושולחים פתקים ומכתבים נבזיים לאותה קתרינה... אם תחליפו את ה"צייטונג" בתקשורת הישראלית (בעיקר עיתון מסוים ואתר האינטרנט שלו) ואת הפתקים והמכתבים בטוקבקים ופוסטים קיבלתם את המציאות בישראל בחודשים האחרונים... במקום גרמניה של 1974.

הספר מתאר איך בתוך ארבעה ימים הופכת צעירה מסודרת ואנונימית, שרק רצתה לבלות לילה עם גבר מושך, ל"אימת הציבור" ול"זונה מופקרת", חייה המתוכננים להפליא מתפרקים למול עיניה וגם הסובבים אותה נסחפים לתוך המערבולת עד שהמאורעות מובילים למעשה קיצוני - כדברי כותרת המשנה של הספר: "איך עלולה להתהוות אלימות ולאן עלולה היא להוליך".

זהו ספר קצר ונהדר הכתוב לכאורה בשפה יבשה ולמעשה בציניות עוקצנית וביקורתית הרוויה בהומור. אני מאד נהניתי ממנו.
הבעיה היחידה בגרסה העברית היא התרגום המעצבן של חיים איזק. מילא העברית הארכאית והמתחסדת, אבל למה צריך לשנות מילים מהכתב הלועזי המקובל (א' ע' ו-ך' בסוף מילה במקום ה' ו-ח' – פורשיא במקום פורשה, שייך במקום שייח (ערבי) וכד').

בחזרה לפוליטיקה: אינני מסמפט את נתניהו, לא את דעותיו, לא את התנהגותו הראוותנית וגם לא את המשקולת על צווארו שהוא קורא לה 'אשתי'. אבל אפילו לי היה קשה שלא לגלות סימפטיה לאיש לנוכח מה שעוללה לו התקשורת בחודשים שלפני הבחירות. כמו במקרה של קתרינה בלום גם במציאות הישראלית נגרמה תגובת נגד ואנו נשארנו עם נתניהו לעוד כמה שנים. כולי תקווה שלפחות הפעם נתניהו למד משהו וייגש לטפל בבעיות האמיתיות ולא רק "איראן-איראן-איראן".

חשבון הנפש המדומה של התקשורת הישראלית החזיר אותי לספרו הנפלא של היינריך בל המתאר בציניות הרוויה בהומור איך התקשורת יכולה לרמוס אדם מן הישוב ולהביא אותו לכדי מעשים קיצוניים.

שרשרת המאורעות מתחילה עם סוכנת בית צעירה ורווקה בשם קתרינה בלום שיוצאת למסיבה, רוקדת כל הערב עם בחור ומבלה איתו את הלילה בביתה מבלי לדעת שהוא מבוקש ע"י השלטונות, ממשיכה עם שרותי הביטחון בעלי מוטיבציית יתר שעוצרים את קתרינה לחקירה, אנשי משטרה ופרקליטות שמדליפים כדי לקבל פרסום אישי, עיתון בשם "צייטונג" ('עיתון' בגרמנית) שעורכו פועל על פי תכתיבים עסקיים של הבעלים, עיתונאי רודף שערוריות המעוות את ההדלפות ואת דברי מרואייניו כדי ליצור כותרות סנסציוניות וגם סוטים וצדקנים המושפעים מה"צייטונג" ושולחים פתקים ומכתבים נבזיים לאותה קתרינה... אם תחליפו את ה"צייטונג" בתקשורת הישראלית (בעיקר עיתון מסוים ואתר האינטרנט שלו) ואת הפתקים והמכתבים בטוקבקים ופוסטים קיבלתם את המציאות בישראל בחודשים האחרונים... במקום גרמניה של 1974.

הספר מתאר איך בתוך ארבעה ימים הופכת צעירה מסודרת ואנונימית, שרק רצתה לבלות לילה עם גבר מושך, ל"אימת הציבור" ול"זונה מופקרת", חייה המתוכננים להפליא מתפרקים למול עיניה וגם הסובבים אותה נסחפים לתוך המערבולת עד שהמאורעות מובילים למעשה קיצוני - כדברי כותרת המשנה של הספר: "איך עלולה להתהוות אלימות ולאן עלולה היא להוליך".

זהו ספר קצר ונהדר הכתוב לכאורה בשפה יבשה ולמעשה בציניות עוקצנית וביקורתית הרוויה בהומור. אני מאד נהניתי ממנו.
הבעיה היחידה בגרסה העברית היא התרגום המעצבן של חיים איזק. מילא העברית הארכאית והמתחסדת, אבל למה צריך לשנות מילים מהכתב הלועזי המקובל (א' ע' ו-ך' בסוף מילה במקום ה' ו-ח' – פורשיא במקום פורשה, שייך במקום שייח (ערבי) וכד').

בחזרה לפוליטיקה: אינני מסמפט את נתניהו, לא את דעותיו, לא את התנהגותו הראוותנית וגם לא את המשקולת על צווארו שהוא קורא לה 'אשתי'. אבל אפילו לי היה קשה שלא לגלות סימפטיה לאיש לנוכח מה שעוללה לו התקשורת בחודשים שלפני הבחירות. כמו במקרה של קתרינה בלום גם במציאות הישראלית נגרמה תגובת נגד ואנו נשארנו עם נתניהו לעוד כמה שנים. כולי תקווה שלפחות הפעם נתניהו למד משהו וייגש לטפל בבעיות האמיתיות ולא רק "איראן-איראן-איראן".