שנים שאני מכירה את הסיפור של דונה גרציאה בקווים כלליים. ידעתי שהייתה גברת כזאת בימי הביניים. אישה, יהודייה, עשירה מאוד ויוצאת דופן בעיקר בזה שאנו יודעים עליה.
שמחתי מאוד שנזדמן לי לקרוא את ספרה של נעמי קרן על חייה של דונה גרציאה נשיא. ספר זה הוא פרי מחקרה שנערך כעשר שנים על האישה והתקופה. ואני אוהבת רומנים היסטוריים כי אפשר ללמוד המון על התקופה והאווירה תוך התפתלות העלילה.
הסיפור “לה סניורה” כתוב כרומן במכתבים. המכתבים הינם למקורביה השונים ומהם מתקדמת העלילה. משולבים גם דפי יומן אישי, לסיפור האירועים בהם מכתב אינו מתאים.
בהתרגשות וציפייה לקחתי את הספר העבה הזה לידיי. 700 עמודים כולל מפה של אירופה בעת ההיא, וטבלה עם תקציר האירועים המרכזיים בסוף הספר, למקרה שאיבדנו את החוט.
הספר כתוב בשפה עתיקה קצת. עברית גבוהה שנותנת הרגשה “של פעם” והסיפור מלא וגדוש תיאורים של אנשים, מקומות, מראות וריחות, וזה נפלא. ביאטריצ’ה היא יהודייה ממשפחת אנוסים בפורטוגל של תחילת המאה ה-16, היא מוצאת עצמה אלמנה, עשירה ונרדפת על ידי המלך בחסות האינקוויזיציה בשל רכושה הרב, והיא מתחילה לנדוד באירופה. היא נאבקת על זהותה החצויה בין יהדות בסתר לנצרות גלויה. נאבקת לשמור על הונה הרב מול מלאכים ודוכסים חמדנים, מול כנסיה שמנסה לשמור על עצמה מבחינה כלכלית ומבחינה תיאולוגית ברוחות הרפורמה הלותרנית והאנגליקנית. ונאבקת לשמור את עצמאותה כאישה בעולם של גברים.
רק ש…
התעייפתי מהספר הזה, ואני לא מצליחה להגיע לאמצעו, שלא נדבר על סוף הסיפור…
הספר עמוס פרטים לעייפה. נהניתי לקרוא תיאורים על שמלות ותכשיטים, וכן רקע ויזואלי על בתים ורחובות. טוב גם לדעת כמה פרטים על רקע הדמויות השונות המשחקות בתפקידים הראשיים, כמו מלאכים ודוכסים ובישופים ומערכות היחסים ביניהם. אבל לא נחוץ, לעניות דעתי, לדעת מי הפילגש ומה מערכת היחסים בין המשרתת לבן הממזר של הדוכס, ומי נפגש עם האפיפיור לפני שתלה את ההוא שהביא לו את השורה על הספינה שטבעה וכו’.
עודף שמות, דמויות, וטיב מערכות היחסים של הדמויות ברקע, הרחבת המידע במנוגע לכל האדריכלים, הציירים, הרוזנים השונים, החומרים מהם עשויות האבקות של הצבעים, מקורות ייבוא הבדים השונים, תולדות הדפוס ושאר הפרטים המוזכרים בספר – מעיקים.
גם העובדה שדפים שלמים אינם מחולקים לפסקאות תורמת לעומס. נכון שהסיפור כתוב כמכתב, אבל גם במכתבים נהוג לתת לעין מרווחים, ודפים שלמים שכתובים ברצף אחד עושים לי הרגשה של עומס.
אולי מי שבקיא בתקופה ובדמויות המפתח יצליח ליהנות. אולי מי שלא מפחד מיותר מידי פרטים ומצליח לסנן את העלילה מהגודש ישבע מהספר נחת
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
