ביקורת ספרותית על הלא של קלרה מאת סואזיג אהרון
הביקורת נכתבה ביום שישי, 31 באוקטובר, 2014
ע"י אריאל


הספר הזה קטן וקל. כשאתה לוקח אותו לידיים, קשה לך לחזות עד כמה הוא יכביד עליך.

קלרה אומרת לא. לא להכל. לא לתו "יהודיה" שכפו עליה הגרמנים. לא לאחדות עם העם היהודי שמצופה ממנה - מצד הרוצחים והנרצחים גם יחד. לא לגיסתה ולמשפחה הדואגת. לא לבתה הקטנה, ויקטואר. היא יורקת בפני העולם ועולה על מטוס, לבדה, על מנת שלא לשוב. וילך הכול לעזאזל.
זו בחירה קשה מאוד, מנוגדת להיגיון ולרגש. אנג'ליקה, חברתה וגיסתה, מקבלת את הלא של קלרה בקושי רגשי גדול. איך אפשר לקבל לא כזה? איך יכול אדם לעזוב את בתו הקטנה, את השתייכותו הלאומית, הקהילתית, המשפחתית - לראות את העזיבה הזאת כהתנגדות לכל מה שכפו עליו הגרמנים - איך אפשר? הלב מתמרד. הראש מתמרד. ובכל זאת, באיזה שהוא מקום, בלא של קלרה יש גם אמת.

הלא של קלרה הוא המרכיב העיקרי בספר הזה. ובכל זאת רציתי לדבר על משהו אחר. המספרת שלנו, אנג'ליקה, שומעת מפי חמיה את מה שאפשר לקרוא "וידויו של האנטישמי הנפוץ". לצערי הספר אינו אצלי כרגע ואי אפשר לצטט כאן את המונולוג הקצר, חצי עמוד, של האיש שמאשים את עצמו ברצח היהודים.
רצח היהודים, הוא אומר, הובל על ידי טירופו של היטלר, אבל נשען על אנטישמיות נפוצה של גויי אירופה. כשסוחר רימה אותי, הוא אומר, הייתי אומר מנוול. כשסוחר יהודי רימה אותי, הייתי אומר יהודי מנוול.
וכך האיש הזה, שבנו נשוי ליהודיה, שהסתיר בסכנו את חייו ילדים יהודים בביתו במלחמה, מאשים את עצמו בטבח שנערך ביהודים. ואני חייב להסכים איתו במידת מה. מכירים את הסוחר מוונציה? בתקופתו של שייקספיר נאסרה הישיבה באנגליה על יהודים. שייקספיר לא פגש מימיו אף יהודי אחד. הוא פשוט ירש, כחלק מהקולקטיב, את המיתוס אודות היהודי המנוול.

אם לחזור אל הלא של קלרה. כבת לגרמני ויהודיה, יכלה קלרה כצעירה לראות את עצמה כגרמנית. בחירתה להינשא לאחיה היהודי של אנג'ליקה שייכה אותה - במודע, על פי אנג'ליקה - לצד היהודי של המתרס. באושוויץ רואה קלרה את אביה, אחד מקציני האס אס, אבל נמנעת מלהיראות בפניו. היא התביישה. ושוב התגובה האינסטינקטיבית של כולנו מורה לנו שהוא זה שהיה צריך להתבייש. במה התביישה קלרה? קלרה אינה מפרטת ואנג'ליקה אינה יודעת להסביר. אני חושב שקלרה ראתה במצבם של היהודים באושוויץ בושה - לא כל כך לגרמנים כמו לקיום האנושי. אולי התביישה להיראות לפני אביה בתת קיום כזה. איך אפשר לדעת.
אחת המחמאות הבודדות מפיה של קלרה בספר מופנית כלפי אנג'ליקה, "את טובה. את יכולת להיות ש ם קאפו." ושוב, קשה עד בלתי אפשרי להבין למה התכוונה - למה יכלה להתכוון! אבל בתוך תוכי יש איזה הד למחמאה הזאת.


ובזאת הגיע הזמן אני חושב לסיים את הביקורת ולשלוח אתכם אל הספרייה או אל חנות הספרים. אם אאריך עוד קצת, תהיה הביקורת ארוכה מן הספר. אמנם זשל"ב כבר הקדים אותי בביקורת הנפלאה שלו לספר "חבוק", אבל בכל זאת אעצור כאן.

נ.ב. דבר אחרון ששכחתי לומר: שם הספר נפלא בעיני. לא הייתי מצליח למצוא שם טוב יותר לספר הזה. אי התקינות הלשונית הקלה רק מוסיפה חן לשם.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מעניינת - הגרמנים שגילו לפתע את זהותם היהודית זאת טרגדיה כפולה ומכופלת, לעיר שלי עיר תאומה בגרמניה לפני שנים הייתי בקשר עם מי שחקר את הנושא, ולמדתי עד כמה הנושא הזה בעייתי לגרמנים וליהודים.



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ