ביקורת ספרותית על אותה התמימות - פרוזה # מאת פרנצ'סקה סגל
ספר טוב

---

הרבה שנים עברו מאז שאדם וריצ’ל הפכו לזוג, אי שם בשנות התיכון. לאחר שניהם סיימו אוניברסיטה והתבססו מקצועית, הרגיש אדם שהוא מוכן לעבור לשלב הבא, והציע נישואים לריצ’ל. גם אדם וגם רייצ’ל מגיעים ממשפחות יהודיות “מסודרות” ומסלול חייהם היה מאוד ברור וידוע להם ולסביבתם. ואז הגיע אלי, בת דודתה של ריצ’ל, בעלת המוניטין המפוקפק, וכל מה שהיה מאוד ברור לאדם התערער.

כך מתחיל הספר “אותה התמימות” שכתבה פרנצ’סקה סגל, בהוצאת ידיעות ספרים.
לכאורה הייתי אמורה להזדהות מאוד עם עלילת הסיפור. סיפור חיי נושק לסיפור הזה בנקודות רבות. דומות ושונות בו זמנית.

אני גדלתי במושב דתי קטן, והתאהבתי בגיל תיכון בשכן שלי, ומאז אנחנו יחד. חיים בקהילה קטנה, זיווג שמתקדם לכיוון אחד, וקרבה גיאוגרפית למשפחות המוצא.

לעומתי, עלילת הספר מתרחשת בקהילה היהודית האורתודוקסית בלונדון. הקהילה מרוכזת סביב בית הכנסת, כולם לומדים באותם בתי ספר ומקושרים בקשרי נישואים וחברות זה עם זה. כולם מחוברים גם לישראל כמו בהרבה מהקהילות היהודיות בחו”ל, וכולם מרכלים על כולם. גם זה, כמו בכל קהילה מצומצמת. מסתבר שבחו”ל ישנה סובלנות גבוהה יותר לגוונים שונים של קיום מצוות גם בקהילות האורתודוכסיות. אנשים הולכים לבית כנסת בשבת, חוזרים הביתה במכונית לקידוש ואחר כך יוצאים לפאב (לא כשר) ואף אחד לא מוקיע אותם, וגם לא אם הם מתבוללים. מרכלים? – כן. בוודאי. זעים באי נוחות בכיסא כשהם מופיעים בבית כנסת? כמובן. אבל לא דוחים. אני חושבת שבקהילות שלנו פה צריכים ללמוד את השיעור הזה, של הסובלנות כלפי כל הממוקמים על הרצף.

אדם וריצ’ל מחושבים ושקולים ועושים החלטות נבונות, ונראה שלכולם ברור שהם נועדו זה לזו. אבל כשטקס הנישואים מתעכב בגלל פרוצדורות, ואלי הפרועה נמצאת ברקע, לאדם כבר לא ברור מה הוא באמת רוצה. השגרה והבנאליות של רייצ’ל פתאום משמימות אותו, המציאות נדמית לו אפרורית מול הצבע והנועזות של אלי. אבל החיים המקצועיים ששלובים בחיי המשפחה נדמים לו פריכים והוא מתקה לקבל החלטה.

כשסוף סוף הוא מבין לאן ליבו נוטה, מגיעה המציאות ומשנה את החוקים. אבל את זה תיאלצו לקרוא לבד.


אהבתי את השפה הקולחת, את הרעיון שעליו מתבסס הסיפור, ומאוד אהבתי את התיאורים על ישראל. בעיקר את תיאור ארוחת הבוקר במלון, ואת המשפט על המלפפונים הים תיכוניים. אם גם אתם מאלה שמעקמים את האף מול המלפפונים התפלצתיים באירופה, גם אתם תחייכו.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על אותה התמימות - פרוזה #