ביקורת ספרותית על חותמם של הדברים כולם מאת אליזבת גילברט
ספר טוב

---

הספר הזה הפתיע אותי. סיקרן ועיצבן אותי ביחד, ולכן לא ויתרתי עליו לטובת ספרים אחרים מפתים שמחכים לי.

אפתח במה שחשבתי על הסיפור, ואסיים במה שחשבתי על הספר (הצורה)

חותמם של הדברים כולם הוא שמה של תיאוריה לפיה כל הדברים נבראו לפי השימוש שלהם, ולפיכך לדברים, כולם, יש ייעוד ברור בעולם והוא ניכר לפי הצורה שלהם.

למשל: כשפותחים אגוז מלך, נראה שצורתו כמו לב, ואכן ידוע, שאכילת אגוזי מלך מיטיבה עם חולי לב. אותו הדין לגבי פירות בצורה של כליות, קיבה, אוזן, עין וכו’, שאכילתם תורמת לפעילות מיטבית של האיבר הרמוז בהם.

אל תתווכחו עם התיאוריה הזו. היא נהגתה מזמן, ונראה שלא ממש תפסה תוקף.



אלמה ויטיקר, גיבורת הספר “חותמם של הדברים כולם” שכתבה אליזבט גילברט, בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, היא בוטנאית חוקרת, שגם שמעה על התיאוריה הזאת ולא ממש התרשמה ממנה בפועל. רק בתור רעיון תיאורטי, דתי, שמעיד על הקשר בין הבורא לברואיו. הקשר הזה, מעסיק אותה בתקופה מסויימת, כחוקרת, מפני שהיא תמיד רוצה לדעת למה דברים פועלים כפי שהם פועלים.

הסיפור שלה מעניין מפני שהוא סיפור של תקופה. המאה ה-19 הייתה תקופה של פריחה במישור המדעי. עולמות נסתרים נתגלו על פני כדור הארץ. גם דרך העדשות: המיקרוסקופ והטלסקופ, וגם ביבשות שונות בהם חיו ילידים, ונתגלו ונחקרו בסקרנות ע”י האדם הלבן באותה תקופה.

בהיותה בת לאבא אמבציוני כמעט חסר גבולות, ואם קשוחה ורצינית שהאמינה רק בעובדות, נהייתה אלמה חוקרת שיטתית שיודעת לדבוק במטרה ולעבוד ללא לאות. התחלת הספר שמלאה קצת עם כל סיפורי העבר, והרחבת היריעה כדי להבין את הרקע להולדתה וגידולה של אלמה חשובה להמשך, אז כדאי לא להתייאש שם. בערך באמצע הספר נשפך אור על מערכות היחסים בינה לבין אחותה, על עולמה הרגשי בנוגע לאהבות שחוותה, וגם המניעים לבחירות השונות בסוף ימיה.

אני חובבת רומנים היסטוריים, והסיפור הזה הוא אכן רומן היסטורי. הגיבורה של הסיפור פחות מעניינת אותי, אולי מפני שבוטניקה לא הרשימה אותי אף פעם, ואולי מתפני שהיא טיפוס שלא הייתי מתיידדת איתו, ואולי כי הבחירות שלה היו שגויות לדעתי. בכל מקרה, העובדה שיש לי איזה שיח רגשי עם הגיבורה, מעידה על כך שהסיפור נגע בי, ועל כן הוא סיפור טוב, לדעתי.



עכשיו למשהו שתפס אותי מהתחלה ולא יכולה להתעלם ממנו:


הדבר שהפריע לי, כשראיתי את הספר, וקומם אותי על אף הגרפיקה היפה (מאוד!) של הכריכה, הוא ששם המחברת גדול פי שתיים משם הכותר.

נראה לי שהדגשת שמה של המחברת, בתוספת שם הספר הקודם (באותיות עבות) שפרסם אותה, עושה עוול לספר הזה, שהוא שונה בתכלית. ואזכור הספר ההוא ששייך לקטגוריית ספרי ההשראה לעזרה עצמית, או “תראו איך הייתי גרושה מסכנה ועשיתי בוכטה כסף מזה” לא מכבד פרוזה רצינית.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על חותמם של הדברים כולם