ביקורת ספרותית על משחקי הכס: ספר ראשון - מהדורה מחודשת - שיר של אש ושל קרח - שיר של אש ושל קרח #1 מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין
ספר מעולה

---

"כשמשחקים במשחקי הכס, מנצחים או מתים. אין אזור ביניים" (עמוד 450).

הספר "משחקי הכס" מאת ג'ורג' ר.ר מרטין (הוצאת אופוס, 1999), הוא הראשון בסדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח", סאגת הפנטזיה (שטרם הסתיימה כתיבתה) הטובה ביותר מאז "שר הטבעות" שכמו זו האחרונה כוחה יפה גם כספרות יפה. התחלתי לקרוא את הסדרה עוד בעודי בתיכון, לפני כחמש-עשרה שנים. מרטין הוא סופר מוכשר שכבר כתב שישה רומנים וזכה בפרסים רבים. בשנות השמונים כתב תסריטים לסרטים ולסדרת הטלוויזיה היפה והחיה, והיה תסריטאי ראשי בסדרה אזור הדמדומים. הסדרה היא אולי הדבר המרענן והטוב ביותר שנכתב בספרות הפנטזיה מאז יצירתו של טולקין ("הוביט" ו-"שר הטבעות"). הדיאלוגים שנונים ונוקבים ותיאורי הקרבות והפעולה כמו היו קופצים מבין הדפים. בספר מתאר מרטין את ממלכת ווסטרוז, אשר בה נמשכים הקיצים שנים ארוכות, ואורך החורף כאורך חיי אדם, סערה מאיימת לפרוץ. הקור עומד לשוב, ובערבות הקפואות מצפון לווינטרפל, מעבר לחומה המגינה על הממלכה, כוחות זדוניים צוברים כוח. יריעת משחקי הכס, משתרעת מארץ הקור האכזרי ועד ממלכת הקיץ המתפקעת מכל טוב, מגוללת את עלילותיהם של לורדים ושל רעיותיהם האציליות, של לוחמים ושל מכשפים, של מתנקשים ושל ממזרים, שכולם חיים בתקופה רווית אותות מבשרי רע.

ג'ון ארין, יועצו הנאמן של המלך רוברט מת בנסיבות מסתוריות, ואויביו מגיחים מאפלת כס המלוכה. במרכז ההתנגשויות ניצב בית סטארק מווינטרפל, בית אב נוקשה ובלתי נכנע כמו הארץ הקפואה שבה נולד. מימרתם של בני סטארק היתה זה אלפי שנים: "החורף הולך וקרב". כעת נקרא אדארד סטארק, לוחם ומפקד מיומן אשר לחם לצד המלך רוברט במלחמת האזרחים בה זכה בכס המלוכה, חרף רצונו לכהן כימין החדש של המלך. המינוי מאיים לפלג לא רק את משפחתו, אלא אף את הממלכה עצמה. אדארד הוא אדם ישר והגון. כבוד, דוגמה אישית ונאמנות הם הקוד על-פיו הוא חיי את חייו: "דמם של ראשוני האדם עדיין זורם בעורקיהם של בני סטארק, ואנחנו מאמינים שהאדם שחורץ את הדין צריך להניף את החרב. אם אתה עומד ליטול את חייו של אדם, חובתך כלפיו להביט בעיניו ולשמוע את דבריו האחרונים. ואם אינך מסוגל למלא את חובתך, אולי האדם אינו חייב מיתה. יום אחד, בראן, אתה תהיה נושא הדגל של רוב ותחזיק מבצר לאחיך ולמלכך, והדין יימסר לידיך. בבוא היום הזה אל לך לבצע את חובתך בהנאה, אך אל לך להתעלם ממנה. שליט הנחבא מאחורי מוציאים להורג בשכר ממהר לשכוח מהו מוות" (עמוד 14).

הדמויות המעניינות ביותר בספר, ואולי בסדרה כולה, נוסף על אדארד היו טיריון לאניסטר וג'ון שלג. שלג, בנו הממזר של סטארק, נשלח למשמר הלילה שעל החומה. משמר הדומה ללגיון הזרים אשר המתנדב אליו מצטרף למשך כל חייו. במשמר הלילה לומד ג'ון את רזי החיילות והופך לשמשו של הלורד המפקד מורמונט. יחד נדרשים השניים להתמודד כנגד שבטי אנשי הפרא שמעבר לחומה ועם איום עתיק וקטלני – האחרים. איום חמור בהרבה על קיום שבע הממלכות מאשר מאבקי השלטון, כשם שאומר מורמונט לשלג: "יושיעו אותנו האלים, נער, אינך עיוור ואינך שוטה. כשאנשים מתים באים לצוד בלילה, אתה סבור שחשוב מי יושב על כס הברזל?" (עמוד 724). הדמות השנייה המרתקת הינה טיריון לאניסטר, "השימדון", אחיה הצעיר של המלכה. טיריון הוא שנון, חריף-שכל, הגון ובעל חוש כבוד מפותח אך גם שחקן מוכשר בזירה הפוליטית. במלחמה הפורצת מוצא עצמו טיריון, שמעולם לא הוכשר כלוחם בעיצומם של הקרבות והתככים:

"יריבו קידם אותו בחרב בידו. הוא היה גבוה וכחוש, חגור בשריון קשקשים ארוך, וכסיותיו עשויות פלדה חופפים זה לזה, אבל הוא איבד את קסדתו ודם נזל לעיניו מפצע במצחו. טיריון כיוון מהלומה אל פניו, אבל הגבוה התנגש בה והדף אותה. "גמד," הוא צעק, "מוות עליך". הוא חג במעגל וטיריון חג סביבו, מכה בראשו ובכתפיו. פלדה הצטלצלה בפלדה, ועד מהרה התחוור לטיריון שהגבר הגבוה מהיר וחזק ממנו. לעזאזל השביעי, היכן ברון? "מוות עליך", גנח גבה הקומה והנחית עליו מכה פראית. טיריון בקושי הצליח להרים את שריונו בזמן, ונדמה לו שהעץ מתפוצץ בכוח המהלומה. החתיכות השבורות נשרו מזרועו. "מוות עליך!" שאג הסייף, התקרב אליו והלם ברקתו של טיריון בכוח כה רב, עד כי ראשו הצטלצל. בקול צרימה נורא הצטחצחה החרב אל הפלדה. הגבוה חייך חיוך רחב... אבל סוסו של טיריון נשך, זריז כנחש, וחשף את לחיו עד העצם. ואז הוא צווח. טיריון קבר את גרזינו בראשו. "מוות עליך!" אמר לו, והוא מת" (עמוד 636).

בחרתי להביא קטע קצר מתוך הספר אודות אדארד סטארק, הממחיש את כתיבתו חדה והמדויקת של מרטין:
"הוא חלם חלום ישן על שלושה אבירים בגלימות לבנות, על מגדל שהתמוטט מזמן ועל ליאנה במיטת הדם שלה. בחלומו רכבו עמו ידידיו, כפי שאירע במציאות. מרטין קאסל הגאה, אביו של ג'ורי, תיאו וול הנאמן, איתאן גלובר שהיה נושא כליו של בראנדון, סר מארק ריזוול, רך הדיבור ועדין לבב, דר הביצות האולנד ריד ולורד דאסטין על סוס ההרבעה האדום והגדול שלו. פעם הכיר נד את פניהם כפי שהכיר את פניו שלו, אך השנים מוצצות כעלוקות את זיכרונותיו של אדם, אפילו את אלה שנשבע לא לשכוח לעד. בחלום הם היו רק צללים, רוחות מתים אפורות רכובות על סוסים עשויים ערפל. הם היו שבעה ומולם שלושה. בחלום כמו במציאות. אך אלה לא היו שלושה אנשים רגילים. הם המתינו לפני המגדל העגול, הרי דורן האדומים מאחוריהם, גלימותיהם הלבנות מתנפנפות ברוח. ואלה לא היו צללים. קלסתריהם יוקדים בבירור אפילו עכשיו. לסר ארתור דיין, חרב הבוקר, היה חיוך עצוב על שפתיו. ניצב חרבו הגדולה, שחר, הזדקר מעל כתפו השמאלית. סר אוסוול וונט כרע על ברך אחת והשחיז את חרבו, על קסדתו המצופה אמייל לבן פרש את כנפיו העטלף השחור של בית אביו. ביניהם עמד סר ג'רולד הייטאוור הזקן והנועז, השור הלבן, הלורד המפקד של משמר המלך. "חיפשתי אתכם בקלשון", אמר להם נד. "לא היינו שם", ענה סר ג'רולד. "אבוי לחמס, לו היינו", אמר סר אוסוול.

"כשמעלה מלך נפלה, קטל סר ג'יים את מלככם בחרב מוזהבת, ואני שאלתי את עצמי היכן הייתם אתם".
"הרחק משם", אמר סר ג'רולד. "אילולא כן, עדיין היה אאיריז יושב על כס הברזל, ואח השקר שלנו היה נשרף בשבעת מדורי הגיהינום".
"תקפתי את קץ סופה כדי להסיר את המצור", סיפר להם נד, "והלורדים טיירל ורדווין הורידו את דגליהם, וכל אביריהם כופפו ברך להישבע לנו אמונים. הייתי בטוח שתהיו ביניהם".
"הברכיים שלנו אינן נכפפות בקלות", אמר סר ארתור דיין.
"סר ווילם דארי נמלט לדרגונסטון עם מלכתכם ועם הנסיך ווייסריז. חשבתי שאולי הפלגתם איתו."
"סר ווילם הוא איש טוב ונאמן", אמר אוסוול.
"אבל הוא איננו איש משמר המלך", ציין סר ג'רולד. "משמר המלך אינו בורח".
"אז או עכשיו", אמר סר ארתור וחבש את קסדתו.
"התחייבנו בשבועה", ביאר סר ג'רולד הקשיש. רוחות המתים של נד התקרבו אליו, חרבות הרפאים שלהם בידיהם. הם היו שבעה נגד שלושה. "ועכשיו זה מתחיל", אמר סר ארתור דיין, חרב הבוקר. הוא שלף את שחר מנדנה והחזיק אותה בשתי ידיו. הלהב היה בהיר כזכוכית, פועם באור. "לא", אמר נד בקול מלא עצבות. "עכשיו זה נגמר". הם התלכדו בשצף של פלדה ושל צל" (עמודים 390-390).

בין מזימה לקנוניה, בין אסון לבגידה, בין ניצחון לאימה, בין בעלי ברית לאויבים, גורל בית סטארק תלוי על כף המאזניים, וכל צד עושה את מרב המאמצים להכריע במאבק הקטלני מכל: משחקי הכס. לספר משחקי הכס אין מתחרה ברוחב היריעה ובתיאורים. הוא אוצר בתוכו את אחת מאותן חוויות קריאה המרתקות את הקורא החל מן הדפים הראשונים, ואינן מניחות לו עד הסוף, אלא מעוררות כמיהה לעוד. במשחקי הכס מגיש ג`ורג` מרטין יצירת מופת אמיתית, המכילה את המיטב שמציע הז`אנר. מתח, תככים, אהבה והרפתקאות ממלאים את דפי האגדה המופלאה הזאת. מומלץ בחום רב!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על משחקי הכס: ספר ראשון - מהדורה מחודשת - שיר של אש ושל קרח - שיר של אש ושל קרח #1