ביקורת ספרותית על לב של דיו - לב של דיו #1 מאת קורנליה פונקה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 באפריל, 2014
ע"י לוסי


לב של דיו הוא ספר שמגלם את החלומות והמשאלות הכמוסים ביותר של כל תולעת ספרים נלהבת (או נלהב, אבל בגלל שתולעת היא נקבה...).

ולכן - זה בלתי אפשרי מבחינתי, תולעת ספרים שכמותי, לא להישבות בקסמיו של הספר הזה. העלילה מקורית ומיוחדת, וללא ספק מפתיעה. אדם שמסוגל לחלץ ולהכניס אנשים אל תוך ספרים באמצעות לשונו! **שלל פיתולי העלילה ובניית העולם המרהיבה שלא אציין לטובת אלו שלא קראו את הספר** ! פונקה יקירתי, אני שמחה לבשר לך שאת גאון! (ואני לא צינית, ממש לא).
פונקה היא ללא ספק סופרת מוכשרת, שמזינה את הספר בשפה עשירה ויתרה מזאת בתיאורים ודימויים מרהיבים ושופעי פרטים (לפעמים קצת יותר מידי, אם לומר את האמת – אבל על זה עוד בהמשך הביקורת). הוא הדיר שינה מעיניי (כי קראתי אותו מתחת לשמיכה עם פנס, כמובן) ופגע ביכולת הראייה הפגועה ממילא שלי (כי קראתי אותו מתחת לשמיכה עם פנס, כמובן). פונקה, אני הולכת לתבוע אותך על כך שבגללך נאלצתי לקרוא במקום להתכונן למבחן, לעשות ש"ב, לאכול, לישון או לנשום. וכפיצוי על כך לא אבקש פיצוי כספי, לא ולא – אבקש שתלמדי אותי לכתוב בצורה כל כך רהוטה ושובת לב, כמו שאת עושה במשך כל הטרילוגיה וגם בספרים האחרים שלך (מישהו שמע על "מלך הגנבים"?).

ואולם, יש כמה דברים שהפריעו לי בקריאת הספר (למעשה, כל שלושת הספרים, למרות שהגעתי רק לשליש, בערך, של "מוות של דיו").

הראשון הוא שבערך ב-120 (?) העמודים הראשונים של "לב של דיו" העלילה לא מתקדמת לשום מקום, ואני אפילו אזהם את לשוני ואתאר אותה כמשעממת. אבל לי יש סבילות די גבוהה להתחלות רדומות של ספרים וחוק ברזל שגורם לי להניח ספר מהיד אך רק כשהוא ממשיך להיות משעמם כשאני מגיע לשליש שלו. וב"לב של דיו" זה קרה לפני השליש.

השני, שאותו ציינתי בחצי משפט לעיל, הוא כמות התיאורים שלפעמים מוגזמת ומונעת מהעלילה "לזרום" בקלות. אפשר לראות את זה גם בדרך החיוב (תיאורים מלאי חיים שמפיחים חיים בכתוב וממחישים אותו, או כפי שכתבתי לעיל – מרהיבים ושופעי פרטים), וגם בדרך השלילה (תיאורים מפורטים מידי ומלאי פרטים רבים מידי, כך שהעלילה נאלצת לעתים להשתהות).

והדבר האחרון ובהחלט לא חביב, הדבר שהכי הפריע לי, הוא שיש בספר טעויות לשוניות מחרידות (מזוויעות, אם תרצו) שחוזרות על עצמן פעם אחר פעם. זו, אולם, לא אשמת פונקה אבל הייתי מצפה מהמתרגמת (חכו רגע... חנה לבנת) להראות קצת יותר בקיאות בשפה – כיאה לעוסקת במקצוע הזה. ואם לא המתרגמת, אז לפחות העורך הלשוני!
אבל לא ולא, צחקו בזדון המתרגמת, העורך הלשוני, העורך והוצאת הספרים כאחד. לאורך כל הספרים (כן, כן, גם השני וגם השלישי) חוזרות על עצמן הטעויות החמורות הבאות:

• לשון ציווי, רבותיי, לשון ציווי! לשון ציווי ולא לשון עתיד. שימי לב, – איך קראו לה? – אה, חנה לבנת. ואני מצטטת: **זהירות, ספויילר, אני מצטטת מ"כשף של דיו" ומ"מוות של דיו". למרות שאי אפשר להבין מזה הרבה...**
***
"...קדימה, תחפור מהר יותר!" מוות, עמוד 16.
"באסטה, בו כבר, תזדרז!" קרא לעברו המשסף בקוצר רוח. – כשף, עמוד 347
"נו, נו, תקשיבו למכשפה הקטנה הזאת!" קולו של באסטה רעד מרוב שנאה" – כשף, עמוד 480
***
טוב, אני יודעת שאלו לא הציטוטים הכי טובים שאפשר למצוא, אבל בשביל מה לטרוח כשאתם מבינים כבר את העקרון? אז זהו, שלא, חנה'לה. זה "חפור" ולא "תחפור", "הזדרז" ולא "תזדרז" ו"הקשיבו" ולא "תקשיבו". למדי (ולא תלמדי!) קצת עברית. לא יזיק לאף אחד.

• "איזה" במקום "איזו" או "אילו":
הפעם לא אכבד אתכם בציטוטים, כי האמרות הללו לא נפוצות כמו אמרות הציווי שמצויות שם בשפע. אז למרבה המזל, אני זוכרת שבאיזשהו שלב ב"כשף של דיו" (או שזה היה "מוות"?) פנוליו אמר "איזה שטויות!". אני מצטערת לבשר לך, חנה, אבל משתמשים ב'איזה' כשמדובר בזכר יחיד. ופה מדובר ברבים. ולכן הצורה הנכונה תהיה "אילו שטויות".
וכך זה קורה שוב ושוב, פעם אחר פעם, גם עם נקבה שזוכה לתיאור המתאים לזכר, וגם עם רבים שזוכים לתיאור המתאים – איך לא – לזכר. כפיים לחנה'לה בשמלת השבת. כי אני מבינה שהחלטת לשבות ממלאכת לימוד השפה העברית.

ל ס י כ ו ם (לא סתם יש רווחים, זה נכתב עם אנחה תשושה) – "לב של דיו", כמו גם "כשף של דיו" ו"מוות של דיו" הם ספרים מדהימים שכתובים בשפה יפה להפליא שללא ספק יגיעו למדף הקלאסיקות שלי בפעם הבאה שאצא למסע שופינג בסטימצקי או צומת ספרים. קורנליה פונקה היא סופרת מוכשרת ומדהימה. וחנה *שם משפחה שפרח מראשי ואני גם לא מעוניינת לזכור* צריכה לחזור ללימודי העברית בהקדם האפשרי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לוסי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה :)
לא יכולתי למצוא ניסוח מתאים יותר לעובדה שאני לא משתמשת לעתים קרובות ביום יום בצורת הציווי הנכונה (זה מוזר אם אומר למישהו "הבא לי בבקשה את העיפרון..."). אני גם מסכימה שלא אצפה מאף סופר לכתוב "ההנה" במקום "תיהנה" - כי למרות שזו הצורה הנכונה (לפחות כך טוען המילון, אבל אם לומר את האמת זה נשמע לי קצת מוזר), זה יישמע ממש מפגר. אבל לטעמי בספרים צריכים להקפיד קצת יותר על הדברים השוליים כמו "לך" ולא "תלך", שלי לפחות לא נשמעים - איך להגדיר את זה - יותר מידי נכונים, מה שנקרא. כשמישהו אומר "איזה שטויות" או "איזה בדיחה מצחיקה" זה מפריע לי באוזן ממש כמו שמפריע לי באוזן כשמישהו אומר "שתי ספרים".
no fear (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת נהדרת.
למרבה ה, אהמ, צער(?) טעויות כאלו של עתיד במקום ציווי לא משנות, כי כולם משתמשים בהן גם ככה. אני דווקא העדפתי את פנוליו אומר "איזה שטויות" ולא "אילו שטויות", כי אם מקפידים על השפה יותר מדי היא נחנקת. קצת טעויות נפוצות בספרים עוזרות לספר להישמע כאילו נכתב בעברית. זה טוב.



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ