ביקורת ספרותית על קנאי האסלאם - ספרית אופקים #127 מאת עמנואל סיון

---

בדיוק לפני 10 דקות, כשהוצאתי מהתנור את עוגת הדובדבנים, אספרסו ושמנת שהכנתי, חלפה בי מחשבה מעניינת:
כיום, יש בגופנו איבר מנוון וחסר שימוש המהווה תזכורת לימים רחוקים בהם היינו אוכלי עשב - קוראים לו תוספתן.
האם בעוד מספר מאות שנים יהיה בראשנו איבר מנוון וחסר שימוש המהווה תזכורת לימים רחוקים בהם חשבנו? - קוראים לו מוח.
לא קשור לספר, פשוט הרהורים של אפריקה 2014.
כעת לספר.
עבור מספר גדל והולך של בני עמנו האפריקאים, מסתכם המגוון האתני שסביבנו במילה אחת - "ערבים". יותר משזה מעיד עליהם, זה מעיד עלינו.
הלאומנות, הדתיות, הרגביזם, הדנוניזם והסבחיזם חוברים להם אט אט והופכים אותנו למה שאנחנו כיום.
התוצאה היא הסתגרות פיזית ומחשבתית, שלא לומר התנוונות.
נותרו מתי מעט, כאלו המעוניינים להמשיך ולהפיץ את אור ההשכלה, האופקים הרחבים ובעיקר את ההיכרות עם מי ומה שמקיף אותנו.
כאן נכנס לתמונה עמנואל סיוון, מגדולי המזרחנים כאן באפריקה ואדם שיש לו יתרון אחד גדול - הוא יודע לרתק.
לכן הספר הזה מומלץ. מומלץ לכל מי שלא רוצה שהמוח שלו שנספג ביומיום בכל כך הרבה מזהמים (החל מריאליטי, עבור ב-RC קולה וכלה ביאיר לפיד) יהפוך לאיבר מנוון וחסר חשיבות - ומומלץ כמו תמיד לכל מי שחי כאן באפריקה, אם כי אני סקפטי למדי אם יותר מחצי מהמתגוררים כאן יגלו בו עניין.
טוב אולי הגזמתי - רבע.
טוב - 16 איש.
אז תקראו את סיוון על הסונה, השיעה, על הקיצונים משני הצדדים, על מי הנחיל תפיסות שבוערות היום בכל פינה מסביב לנו ובעיקר נסו לשמור על האיבר הגדול הזה שיש בין האוזניים, כי אתם הרי יודעים שאם תוספתן מתפוצץ - אתם מתים.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על קנאי האסלאם - ספרית אופקים #127