ביקורת ספרותית על תמונה משפחתית מאת צוקר ציון
ספר מעולה

---

בן ציון צוקר, "תמונה משפחתית", חנות הספרים, 164 עמ'

"תמונה משפחתית" מכיל שתי נובלות.


"תמונה משפחתית" תאור חיי משפחה במושבה ארץ- ישראלית שנבנתה על ביצה שיובשה, ולפעמים ניתן: "לשמוע את נהמת הביצה הקבורה במעבה האדמה: (עמ' 25). תושביה ברובם ניצולי שואה וילידיהם דור ראשון ושני. הדמויות נעות בין בתי הכפר, ואין ביכולתן להכות שורשים אמיתיים במקום החדש אליו באו. הימים הם ימי המצוקה הכלכלית של שנות החמישים,ואם המשפחה מחליטה לעשות מעשה: להשכיר אחד החדרים למעין נווד-נוכל וקוסם שרמנטי, שמזדמן פעם בשבוע לכפר עם סוסתו ו"ספריה ניידת", המשמשת למעשה תוכנית כסוי למכירת מצרכים בשוק השחור.

לה"סיפור הלא גמור של מוכר הכפתורים" סיפור מסגרת – "קורס לכתיבה יוצרת", שהתקיים בבית-הסופר אי-שם בשנות השבעים המאוחרות. אל הקורס מתקבצים טיפוסים שונים המספרים זה לזה סיפורים, בדומה לנמלטים ממגפת הדבר ב"דקאמרון".

את הספר חותמת "אחרית דבר" של עמליה כהנא-כרמון.

על שתי הנובלות חופף דטרמניזים פיוטי, עברו של אדם הוא לא יותר מאוסף אקראי של סיפורים המצטלבים זה בזה וחלומותיו הם: "מורסה שאליה מתנקזות כל המחשבות וכל משאלות הלב שלא באו על תיקונן."(עמ' 22). אבל סיפוריו, ועברו של אדם לא עולים בהכרח בקנה אחד עם הנרטיב המנופה שהצמיחה הקבוצה, השבט, העם אליו משתייך היחיד. לרב הם דוהים והופכים לא רלוונטיים, מושלכים אל פח ההיסטוריה.
לכאורה חסרה עלילה בשני הסיפורים, מדי פעם חוצים את במת הסיפור "אישונים" (כמו שמכנה נבוקוב את דמויותיו של גוגול) . הסיפורים עצמם הם גיבורי העלילה, והלשון הסוגסטיבית בוראת ישויות וחפצים שתופסים חלל ונפח פיסי במרחבי נפשו של הקורא. האפיזודות הסיפוריות נעות במעגלים שבלולים, נאחזים אלה באלה, עשויים מקשה אחת, ולא ניתן להפריד בניהם. עושרם הלשוני חוצה גבולות: אל האמנויות הפלסטית, המוסיקה, ולקראת הסוף מתלכד הכל לתחושה היפנוטית. ספר נדיר.

» ביקורות נוספות של גיל
» ביקורות נוספות על תמונה משפחתית