ביקורת ספרותית על מרגלים ותיקים מאת צ'ארלס מק'קרי
ספר בסדר

---

"כשגברים היו גברים, ומרגלים היו מרגלים" (עמוד 31).

הספר "מרגלים ותיקים" (הוצאת אריה ניר, 2005) שכתב צ׳ארלס מק׳קרי הוא ניסיון לשלב ספר בסגנון "המרגל שחזר מן הכפור" מאת ג׳ון לה קארה עם ספר בסגנון "צופן דה־וינצ'י" מאת דן בראון. הספר הוא חלק מסדרה אודות סוכן חשאי בשם פול כריסטופר שכתב מק׳קרי, אשר זכתה לשבחי הביקורת. היו שהשוו את כתיבתו לזו של לה קארה וטענו כי הוא עולה עליו. בוושינגטון פוסט אף נכתב כי "כמספר, מק׳קרי עולה על לן דייטון ועל ג׳ון לה קארה... לספריו יש איכות רבת ממדים, רגישות גבוהה וסבירות שמשמעה כי המחבר יודע על מה הוא מדבר".

מק׳קרי כאמור, הוא מחברם של שמונה רומנים אחרים שזכו לשבחי הביקורת, ותורגמו ליותר מעשרים שפות. כמו כן כתב תשעה ספרי עיון. מק׳קרי היה עורכו של כתב העת "נשיונל ג'יאוגרפיק" וכתב עשרות מאמרים שפורסמו בחשובים שבעיתוני ארצות־הברית. הוא שירת כעשר שנים כקצין מבצעים חסוי של ה־CIA באירופה, באפריקה ובאסיה.

בספריו מתאר מק׳קרי את עולם הביון האמריקני כפי שהוא מצטייר בסרטים דוגמת "משחקי ריגול" שביים טוני סקוט ו"שומר המדינה" שביים רוברט דה נירו וספרים המעלים על נס את אותם בני טובים מן המעמד הגבוה בארצות הברית (בני משפחות ותיקות ששורשיהן במייפלאואר), בוגרי ייל והרווארד אשר הקדישו את חייהם לשירות המדינה כמשרתי ציבור במשרדי ממשלה (אפילו גיבורו של קלנסי, ג׳ק ראיין, שחולק נקודות דמיון עם גיבוריו של מק'קרי אינו כזה).

גיבוריו של מק'קרי משרתים "ב"ארגון", כפי שנהגנו, החבר'ה הוותיקים, לקרוא לסוכנות הביון האמריקנית, ומעולם לא השתמשנו בינינו לבין עצמנו בראשי התיבות שבעזרתן מזהים אותו כותבי הכותרות בעיתונים ואנשים אחרים מבחוץ" (עמוד 7) ואינם דומים כלל ועיקר לאלו שברא לה קארה דוגמת אלק לימאס וג'ורג' סמיילי, שניהם אנשי מעמד הפועלים.

עלילת הספר נפתחת כאשר פול כריסטופר, איש מבצעים בגמלאות בסוכנות הביון האמריקנית, נעלם לפתע מביתו. זמן מה לאחר מכן נמסר אפרו לקונסוליה האמריקנית בבייג׳ין. אפרו נקבר בטקס אשכבה בוושינגטון ו"על מצבתו נכתב: פול ה׳ כריסטופר, סגן בחיל הנחתים, כוכב הכסף, לב הארגמן, והתאריכים" (עמוד 29). אולם בן דודו, הוראס האבארד מסרב להאמין בידיעות על מותו של כריסטופר.

"פעמים רבות בעבר קיבלתי בשורות רעות על בן־דודי, אבל תמיד, בסופו של דבר, התברר שהוא נשאר בחיים. סיפרו לי שבכיתי מרה בילדותי, כשנודע לי שהוא נפצע באוקינאווה, אבל כעבור כמה חודשים הוא חזר הביתה במדי חיל הנחתים שלו, ונתן לי במתנה אקדח־שלל יפני (אחרי שהוסר ממנו המַקּוֹר). כעבור רבע מאה, כשהייתי האיש הבכיר בתחנת סייגון, קיבלתי את הבשורה שפול נחטף על־ידי סין. כידוע לנו, הוא שרד גם את זה. הרשימה ארוכה, ועיקרה הוא שפול תמיד שרד, פחות או יותר ללא שינוי גופני, אם כי נעשה בכל פעם שקט משהיה, כאילו התאבן בהדרגה, בגלל גורלו המלנכולי" (עמוד 16)

האבארד, ששירת אף הוא איש ב"ארגון" כאיש מטה וכמפעיל סוכנים, מגייס חמישה מחבריו הוותיקים לשירות במטרה לחקור את נסיבות היעלמותו של כריסטופר. "אני לא יריתי באקדח שנים ולא דקרתי אף אחד מאז שעזבתי את חיל הנחתים. הכישורים האלה, אם למדת אותם פעם, הם כמו רכיבה על אופניים, כך קיוויתי לפחות. הם חוזרים אליך כשאתה נזקק להם" (עמוד 306) מעיד האבארד על עצמו.

אך כמו בן דודו, גם האבארד נחוש, קשוח ומיומן שלא שכח הן את כישוריו כמרגל והן את שלמד בנחתים. "שני שומרי הראש שעמדו מאחוריו טעו כשתלו את רובי הסער שלהם על צוואריהם במקום להחזיק אותם שלופים. בשעה שניסו להשתחרר מרצועות הרובים יריתי בראשי שניהם בקלצ׳ניקוב" (עמוד 368)

בעזרת מפתח לכספת, שהפקיד פול בידיו, מוצא האבארד את הרמז הראשון בדמות תמונת יד אישה האוחזת מגילת קלף עתיקה. האישה היא לא אחרת מאשר אמו האבודה של פול שנחטפה בידי הנאצים לפני כשישים שנה, והמגילה היא מסמך רומאי היסטורי העשוי לשנות את כל תפישת העולם הנוצרי. עד מהרה מתברר לצוות כי כריסטופר יצא למסע במטרה לעצור טרוריסט ערבי בשם אבן עוואד, שנחשב למת (בין היתר משום שהאבארד ניהל מבצע מטעם ה"ארגון" להורגו), מלהניח את ידו על פצצות גרעין, ובמקביל לאתר את אמו, לורי, שנעלמה בגרמניה בשנת 1940.

על הצוות לאתר את כריסטופר, לגלות מה אירע לאמו ולמנוע מאבן עוואד להגשים את תכניתו. בדרך הם יסתבכו עם אנשי ביון אמריקניים, מוסלמים קיצוניים הרוצים להשמיד את העולם המערבי, פושעים נאצים ומאפיונרים רוסים וינהלו מסע חובק ימים ויבשות מסין ועד ברזיל, מרומא ועד ירושלים, ומבודפשט ועד מוסקבה בחיפוש אחר עקבותיו של כריסטופר ואחר אמת שאולי מוטב שלא תיחשף.

זוהי הקריאה השנייה שלי את הספר והאמת, שבקריאה שנייה נהניתי. תרגום הספר טוב ומדויק ויש לציין כי מק׳קרי מצליח, למרות העלילה הקלושה לייצר סיפור מותח ומעניין הסוחף את הקורא לעבר הסיום ולא כמו אותה פולניה בבדיחה השחוקה, שרואה סרט כחול עד הסוף בכדי לראות אם בסוף הם התחתנו. אולם הניסיון לשלב ספר ריגול שכזה עם ספר תעלומה והרפתקאות היסטורי לא צלח. מה גם שלא בטוח שזוהי שאיפה ראויה מלכתחילה.

הספר מכיל לא מעט אזכורים לספרים קודמים בסדרה שלא תורגמו והקורא הולך לאיבוד בים הפרטים (שמוכרים למי שעקב אחר הסדרה) כמו גם בשורה של פרשיות ישנות (ומסקרנות) שאינו מכיר. כך למשל בהקשר לתקופת השבי של כריסטופר בסין או לאירוע שבו נחטפו מנהל ה"ארגון" ובתו של כריסטופר בידי גורמים עוינים. "פול וחוליית החילוץ שלו ירו בהם למוות" (עמוד 201) כדאי היה דווקא התחיל עם הספר הראשון בסדרה ולא עם אחד המאוחרים שבה.

יתרה מזו, כל השוואה ללה קארה אינה במקומה כלל ועיקר. לה קארה רומם את ספרות הריגול לרמה של ספרות יפה (פורסיית וקלנסי ידעו לספר סיפור והצליחו לכתוב מתח ברמה גבוהה מאוד אולם רק לה קארה הצליח להגיע לרמה זו). מק׳קרי כתב מתח טוב (ויש בכתיבתו הרבה דמיון לזו של רוברט לודלום), אם כי מופרך. תקוותי היא שכאיש CIA הוא פעל אחרת מגיבוריו). בהחלט אפשר לקרוא!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מרגלים ותיקים