ביקורת ספרותית על פלאטון מאת אור-עם
ספר בסדר

---

"בסופו של דבר, חשב, אנו לא לחמנו באויב. מאז ראשית ההיסטוריה, לחם אדם באדם... אבל האויב האחד והיחיד שוכן בתוך האדם עצמו." (עמוד 166)

הספר "פלאטון" (PLATOON באנגלית פירושו מחלקה בצבא) שכתב דייל דאי הינו עיבוד של התסריט שכתב אוליבר סטון (אשר הפך, אולי, לסרטו הידוע ביותר). הספר מספר אודות טוראי כריס טיילור, חייל צעיר בצבא האמריקאי שהגיע זה עתה לוייטנאם יחד עם טירונים נוספים, במטרה להחליף חיילים שנהרגו במהלך הקרבות. לפני הגיעו נשר טיילור מן הקולג' בו למד, בהרגשה שלימודיו אינם מובילים אותו לשום מקום. טיילור סבור כי אין זה הוגן שבני השכבות הנמוכות נאלצים לשאת בנטל המלחמה בעוד שילדי העשירים יכולים להשתמט מגיוס החובה שהונהג אז, ולכן מחליט להתגייס בעצמו. הוא מתנדב לחיל הרגלים ונשלח לאחר הכשרתו לאוגדת החי"ר ה-25 (המכונה "ברק טרופי"). הספר מתאר את קורות המחלקה בה משובץ טיילור בלחימה כנגד הווייטקונג וצבא צפון וייטנאם בג'ונגל הסבוך והלח. למעשה, לאורך כל הספר מתחולל מאבק הפנימי בקרב טיילור ובתוך המחלקה. על אף שרשמית האויב הוא צבא צפון-וייטנאם, מוצא עצמו טיילור בליבו של מאבק בין ואליאס, מפקד הכיתה האידיאולוגי והמוסרי, אשר: "שירת בחטיבת-הצנחנים-ה-173, באוגדת –הפרשים-הראשונה ואוגדת-האדומים-הראשונה, לפני בואו אלינו. הברנש הזה אכל לא מעט חרא בן-אדם. הוא נמצא כאן כשנתיים." (עמוד 52), וסמל המחלקה בארנס, האכזרי והפרקטי, הסבור כי: "ישנה הדרך שצריכה להיות... וישנה הדרך הקיימת. אליאס היה מלא חרא. אליאס היה צלבן מזורגג. עכשיו, אין לי כל ריב עם אדם העושה את שאומרים לו... אבל שעה שאינו נוהג כך... המכונה נבלמת, וכשהמכונה נבלמת, אנו נבלמים! אין בדעתי להרשות זאת. לא מצד אף אחד מכם... לאף אחד...." (עמוד 131).

טיילור וחבריו משוחחים בין היתקלויות וסיורים על מה שיעשו כשישובו ל"עולם" מן המלחמה ב"נאם". דמות נוספת שראויה להתייחסות היא זו של מפקד הפלוגה, אשר בהצגתו חושפים דיי וסטון את גישתם למלחמה כולה: "במוצב-הפיקודי הפלוגתי, ניסה סרן ברדלי הריס להתמקד על מפת המצב הטקטי שלו, תוך שהוא חושב, כי בסיבוב השלישי שלו בנאם, היה צריך כבר ללמוד להתעלם מטרטור ארבעה מכשירי קשר בבת-אחת. היה קל בהרבה ב-64', כששירת כמנהיג בכוחות-מיוחדים. עתה מעיקה עליו האחריות לכמאתיים אנשים, נוסף על היותו משוכנע שארצו תובס במלחמת שחיקה זו, אלא אם יצליח מישהו להסיר את הכבלים הפוליטיים וליישם החלטות טקטיות הגיוניות." (עמודים 24-25). את התסריט כתב סטון על בסיס סיפורו שלו ודמותו של כריס טיילור עוצבה במידה רבה כבן דמותו. הוא נולד בניו יורק. אביו היה יהודי ואמו קתולית, והוא עצמו חונך כאפיסקופלי. החל ללמוד באוניברסיטת ייל, אך עזב כעבור שנה ועבד כמורה בבית ספר בדרום וייטנאם וכאיש צוות באניית סוחר. בשנת 1967 התגייס לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה כלוחם בחיל הרגלים, שובץ באוגדת החי"ר ה-25 ובהמשך בדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת), ולחם במלחמת וייטנאם. סטון נפצע פעמיים במהלך שירותו וזכה באותות כוכב הארד בעבור גבורה בשדה הקרב ובלב הארגמן הניתן על פציעה בעת לחימה. לשירותו הצבאי השפעה גדולה על יצירתו.

דייל דיי שכתב את הספר על בסיס התסריט, מתואר גם בספר "שדרים" מאת מייקל הר: "והיה שם גם כתב של הנחתים, סרג'נט דייל דאיי, שישב עם פרח צהוב ארוך מזדקר מרשת-ההסוואה של הקסדה שלו, מהווה מטרה יוצאת מהכלל באמת. הוא ישב שם מגלגל את עיניו ואומר, 'הו כן, הו כן, צ'ארלי באמת הכין לנו כאן הרבה חרא, זה יהיה רע', ומחייך באושר. היה זה אותו חיוך שראיתי שבוע לאחר מכן כאשר כדור של צלף קדח חור בקיר חמישה סנטימטר מעל ראשו, סיבה מוזרה לבדיחות דעת אצל כל אדם, להוציא חיראי." (הספר "שדרים", עמודים 57-58). דיי ש: "התגייס למארינס ב־1964, נשלח לחזית האסייתית החדשה של אמריקה, וחזר מווייטנאם עם כוכב ברונזה (עיטור שניתן על גילוי אומץ לב יוצא דופן) ושלושה לבבות סגולים (עיטור שמציין פציעה או מוות בקרב). אחרי 13 שנה בצבא הוא קודם לקצונה, ונשאר בשירות עד 1984. היום, אחרי 25 שנה בהוליווד, עדיין אי אפשר לטעות בו: חיתוך הדיבור הצפוף, החשיבות שהוא מייחס לפרטים, הנחרצות שבה הוא מבטא את עצמו - צריך להיות חירש כדי לא לשמוע שמדובר בחתיכת שועל קרבות." (מתוך הכתבה "מנת קרב" מאת אלעד בן דוד, באתר ynet‏, 12 ביולי 2010‬). לימים הפך לשחקן, יועץ צבאי להפקות הוליוודיות ותסריטאי לעת מצוא אשר כתב "פלאטון" עם אוליבר סטון היה מי שייעץ לספילברג בעת שביים את "להציל את טוראי ראיין" ובעת שהפיק את הסדרות המופתיות "אחים לנשק" ו-"הפסיפיק". דיי הוא לוחם שהיה שם. אשר הריח את העשן והאש. בראיון שנתן פעם לכתב ישראלי אמר דיי תיאר את המלחמה באופן שכאילו יצא מן הספר שכתב מייקל הר: "אולי דווקא בגלל זה, הוא לא מרגיש צורך לחרטט כשמדובר בשאלת האיך־זה־עובד־באמת. '90 אחוז מהמלחמה מתבזבז על שעמום והמתנה', הוא אומר. 'ממלאים שקים, מתקנים אוהלים ונמצאים במצב של ציפייה מתמדת'." (מתוך הכתבה "מנת קרב" מאת אלעד בן דוד, באתר ynet‏, 12 ביולי 2010‬).

תיאור המתחולל בנפשו של חייל באזור לחימה הוא מרתק. כך גם תיאור המצב החברתי והפיקודי במחלקה ובפלוגה. מהלך הקרבות עוצר נשימה גם אם צפית בסרט (ואני צפיתי בו כמה פעמים). אף כי מדובר בספר קצר ולא ביצירה ספרותית רבת עוצמה כ"שדרים" מאת מייקל הר או אפילו כספר מתח מעולה כ"מילת כבוד" מאת נלסון דה-מיל, עדיין מדובר בספר מעניין וטוב למדי. שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על פלאטון