ביקורת ספרותית על צ'נג ואנג מאת דארין שטראוס
ספר טוב

---

צַ'נְג ואֶנְג – חוו"ד



מתוך ביקורות שהזדהיתי עמן מכריכת הספר:



"...אֶנְג מספר את סיפור חייו הסוערים עם אחיו, עם הדחיפות והמשיכות, מאבקיו לאינטימיות ולעצמאות, הקשיים, ומעל לעל, אהבה שתהדהד בלב כל קורא. ספר שאין להחמיצו." בריאן קנדי, קירקוס.



"...בכתיבתו עושה שטראוס למען התאומים המפורסמים את מה שאיש לא הצליח לעשות בימי חייהם. הוא מפקיד ביניהם. שטראוס מציג את צַ'נְג ואֶנְג כשני גברים יוצאי דופן ושונים זה מזה לחלוטין, שלא יטושטשו עוד במעטה של דמות אחת". אליזבט גילברט



אל תתנו למחיר להטעות אתכם. למרות שמחיר הספר הוא 15 ₪ מדובר ברומן יפהפה ונוגע ללב. הסיפור אינו מתיימר להיות ביוגרפיה, אלא רומן, כפי שמציין המחבר ב"הערה לסיום":



"הסיפור שקראתם זה עתה הוא אמיתי ובדיוני כאחד... ואולם הספר שבידיכם שואף להיות רומן ולא תיעוד היסטורי. רוב הדמויות והמצבים בו הם יצירי הדמיון. במקומות שבהם זנחתי או עידנתי או המצאתי פרטים מחייהם של צַ'נְג ואֶנְג, עשיתי זאת רק כדי לכוון את העובדות את האמת הפנימית של הרומן, השונה מהן לחלוטין."



הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אחד התאומים, אֶנְג, ועוקב אחר חייהם של התאומים מלידתם ועד מותם בצורה חצי כרונולוגית, כאשר חלק אחד מסופר על חייהם עד הנקודה בה הם פוגשים את נשיהן לעתיד, והחלק השני מאותו רגע ואילך, כאשר 2 החלקים מסופרים לסרוגין.



צַ'נְג ואֶנְג שונים זה מזה בתכלית: צַ'נְג קשה תפיסה וסולד מלימודים, אֶנְג שכלתני וחובב שייקספיר; צַ'נְג עולץ וצוהל חד עין ובדיחותיו שנונות, אֶנְג יבש, שקול ורציני; צַ'נְג נחשב לתאום החביב ואֶנְג – לַאנטיפת; צַ'נְג מחצין את רגשותיו, הוא רגיש ורגשני, בעל תלות רגשית ודורש תמיכה נפשית (הוא גם התאום הנמוך והחלוש יותר ולכן תלוי פיסית), בעוד צַ'נְג אינו מבין את צורכו בפטפוטים, באוזן קשבת, ואין הוא שש להקשיב למחשבותיו המלנכוליות.



למרות זאת, שני התאומים מתואמים להפליא בתנועותיהם, ומסוגלים לרוץ, לקפוץ, לעשות שלושה היפוכים באוויר ולהתנפל במכות בתאום מושלם ומבלי לדבר זה עם זה. הוריהם הרחיקו אותם מילדים רגילים עד שבגיל 7 בעת משחק לחוף נהר המקונג, נפגשו לראשונה במה שנראה להם כמו ילדים חצויים. משם – לספיגת עלבונות, לגרדום, למופעי בידור ולניצול - הדרך היתה קצרה, ועם הדברים האלה היו צריכים להתמודד רוב חייהם.



ואולם, ההתמודדות הקשה ביותר היתה עם החיבור. אֶנְג, מההתחלה רצה להתנתק, אפילו במחיר מוות של אחד מהם, לא משנה מי. צַ'נְג לעומתו, אהב את הקרבה והיה זקוק לה, ולא רצה לעבור ניתוח להפרדה, גם במקרה שאין בו סיכון כלל.

מה אתה עושה כשאתה רוצה להיות לבד? מה אתה עושה כשאתה כועס על אחיך ורוצה להרביץ לו? אימם הדריכה אותם: "לילדים כפולים (כך כונו בסיאם וכן באמריקה) אסור לריב ביניהם". אתה צריך לשכב במיטה עם אחיך כשהוא חולה, לקום איתו כשהוא צריך להתפנות, לקום וללכת לישון בתאום, להיות עם אדם אחר כל הזמן.... מה עם שיחה אינטימית עם אדם שלישי? מה אם אתה רוצה לדבר עליו? כשהוא ישן... מה עם חופש הניידות? החופש להיות, לבקר היכן שאנו רוצים?

והכי חשוב... מה עם אהבה? איך יכולים גבר או אשה ליצור אינטימיות זוגית כאשר אחד מהם מחובר לתאומו? מה הסיכוי שמישהו יתאהב בך? ירצה להיות איתך, יקנה את עסקת החבילה הזו? אתה מבודד מהעולם שרואה אותך כמפלצת, המבטים היחידים שהנשים נתנו בצַ'נְג ואֶנְג היו של זעזוע, אימה, חלחלה... וגם אם יימצאו נשים שיהיו מוכנות... איך יראו חיי נישואין ברביעיה או שמא בשלישה? ותוך כדי בדידות זו, אתה מחובר לתאומך, צוותא מעיק... איפה העצמאות שלך? העצמיות שלך?



גם מאביהם קיבלו מסר שליווה אותם לכל אורך חייהם:

"דייגי המקונג מורגלים בשינויים. שיקול הדעת של אנשי הנהר עוזר להם לקבל את ההחלטה הנכונה ברגע הנכון, ולצמצם את השפעת הגורל".



למרות הקשיים, צַ'נְג ואֶנְג עושים חייל, הם מגיעים לארמונות של מלך סיאם, ומוצגים בפני קיסר קוצ'ין-סין, ובפני אצילים אֶנְגליים וצרפתים, ואפילו מקבלים מתנות מהצאר ניקולאי.



באופן אירוני, דווקא ייחודם (או שמא אומר, "איחודם"), עזר להם לצאת מהעוני הנורא על גדות נהר המקונג, בבית אמם ואולי הציל אותם. הם חיו חיי רווחה יחסית כחקלאים בארצות הברית, אך הגעגועים לחיים הפשוטים, לנוף מולדתם, לבני עמם, לאמם, בעבע בהם עד יום מותם.

» ביקורות נוספות של פיית הספרים
» ביקורות נוספות על צ'נג ואנג