ביקורת ספרותית על המהגרת מאת מנג'ו קפור

---

המהגרת
מאת מנג'ו קפור

בקורת – חיה הלר / תבור 25 מבשרת 02-5333789

תחילה יש להגדיר מיהו המהגר? וכן מה ההבדל בין מהגר למתבולל ?

בתמונת הספר ישנה דמות עטופה בסארי בצבע אדום חזק , גבה מופנה אלינו והיא עומדת או צועדת לכיוון האיזור שממולה שהוא לבן ומושלג.
צבע הבגד האדום עז עומד בניגוד מודגש ללובן הקר והשקט שממולו כאילו התמונה עצמה מכריזה בניגודי צבעים על הבעיה המופיעה בספר .

בעלילת הספר מפגישה אותנו הסופרת מנג'ו קפור, עם נינה בחורה הודית בת 30 נאה אך עדיין רווקה מצב שהוא נחות ופגום מבחינת מעמד חברתי מסורתי ולכן היא נתונה ללחץ מהסביבה הקרובה וממשפחתה. למרות מצבה החברתי נינה חיה את חייה בעולם נשי בהתאם לדרישות המסורת והמנהגים בהודו והיא שלמה בנפשה.

מנגד אנו פוגשים את אננדה רופא שיניים שגם הוא רווק הודי , ברהמין , מבוגר ששאיפותיו פשוטות רואה את עצמו כאדם חסר דרישות . בעקבות מות שני הוריו ועקב לימודים ומקצוע עוזב את הודו מולדתו ומהגר לקנדה הרחוקה והקרה . שם בקנדה די בקלות הוא משיל מעליו כל מנהגים ומסורות שהיו קודם בבחינת טאבו ושם לו למטרה לבנות חיים אחרים שונים פתוחים לקידמה . המעבר מתרבות לתרבות נעשה אצלו ללא כל נקיפות מצפון. כל רצונו ושאיפותיו מתמקדים ברצון להטמע מהר ככל האפשר בסביבה החדשה ולשפר את מעמדו הכלכלי והמקצועי כרופא שיניים ולהיות מקובל חברתית. ד"ר אננדה אדיש למנהגים ומסורת בעברו הוא רואה בהם נחשלות ודיעות קדומות. להיפך המציאות מוכיחה שהוא להוט דווקא להתחבר לבני המקום הלבנים דבר שלא הולך לו בקלות ועל כן הוא מפתח רגשי נחיתות בפני אותם אנשים בעלי צבע בהיר עד כד אימפוטנטיות.
(דוגמא לרצונו להדמות לסביבה) מקבל את דברי דודו שאמר: (עמ' 70) "כעת אני קנדי ממוצא הודי " ולגבי האיסור ההודי של אכילת בשר (עמ' 46) " האם זהותו של אדם צריכה להיות תלויה במה שהוא אוכל ? כאשר אדם בא למדינה חדשה עליו לבוא בלב שלם , שאם לא כן הוא יהיה אומלל ביותר" ובהמשך: "הוא הרגיש משוחרר , בסופו של הקיץ הוא התקדם עד לבשרים מעובדים, נוחות קולונַרִית חדרה אל חייו"

הלחץ החברתי והנסיבות מביאים את השנַיִים להֵכּרוּת לצורך "נישואי שידוך" על כל המשתמע מכך. לכאורה מדובר בפתרון למצבם החברתי כשני רווקים מבוגרים המשודכים ומותאמים זה לזו בתנאים רשמיים של עסק חבילה שבא אך ורק לצורך נישואין, עסק רשמי שמהווה מעין פתרון מאולץ למצבם החברתי כשני רווקים.

הדבר שבולט מאוד במפגש ביניהם שאין בכלל התלהבות, שאין רגשות שלא לדבר על רגשי אהבה , אפילו אין חיבה ספונטנית ואם היא לפעמים היא קיימת היא רציונלית ושכלית שבאה תמיד בעקבות מילה.
(בעמוד 86 אצל נינה ) "אבל היא לא הרגישה את הניצוץ של משיכה מיידית האם זה כל כך חיוני בנישואים? הוא בחור הגון, שקול, מתחשב, כל התכונות שנבעו ממכתביו.
אולי עם הזמן הוא יתחבב עליה יותר ויותר. יחדיו הם יצעדו בנתיב של כבוד הדדי הולך וגובר של תלות הדדית ושל יצירת הרגלים הקושרים בני אדם יחד בדומה לעץ ולצמח מטפס"

ומצד שני מה חושב ד"ר אננדה על הנישואים עם נינה ? (עמוד 103)
"היא התערובת המושלמת של מזרח ומערב . מסירותה לאמה ונכונותה לקבל שידוך רשמי ומאורגן מוכיחות את ערכיה ההודיים, בעוד טעמה ונטיותיה , הקריאה, המחשבות , סיגנון הדיבור והעדרן של עכבות בנושאי מין כל אלה חשפו השפעות מערביות . כאשתו היא תפגין את אותן התכונות , ותביא סבלנות והבנה אל תוך כל בעיה קטנה העלולה לצוץ ביניהם" כלומר מדובר ביחסים מתוכננים ומאורגנים מראש כאילו היה מדובר כאן בעסק חבילה של רכישת רהיטים או חפצים והתאמתם לחיים

תאור מערכת היחסים בין נינה לבין ד"ר אננדה הם בעצם שורש עלילת הספר -
היחסים ביניהם מתוארים בצורה פושרת , עניינית קרה , ללא רצונות או התלהבות , אין עליות או מורדות ברגשות , אין התפרצויות של זעם או שמחה , אין כעסים או שנאות אין חיוכים ואין עצב , יחסים אפורים ללא כל ציפיות או אכזבות סתם חיים ריקים ואפורים וכאן בעצם בא לידי ביטוי גדולתה של הסופרת. אני התפעלתי מהיכולת הספרותית שלה והשימוש במילה הנכונה ובשפה המדוייקת כדי לתאר מערכת כל כך פושרת עד שהיא גורמת גם לקורא עצמו להיות מרוחק רגשית מהגיבורים , הוא לא כל כך מתחבר אלייהם, היא לא מפתחת בקורא רגשות סימפטיה או רחמים , הקורא לא משתתף בצערם של הנפשות הפועלות בספר, הוא לא כל כך מתחבר אלייהם משהו עוצר אותו מלהרגיש את כאבם ומונע ממנו להתרגש ביחוד מד"ר אננדה.

הסופרת משתמשת באלמנט ספרותי זה כאילו היא מביעה את דעתה על התלישות והריקנות הרוחנית שיש למהגרים לגבי עצמם וכן לחברה החדשה שמסביבם.

הסופרת מנג'ו קפור , הכינה עבורנו את הרקע לבואה של נינה מהודו מולדתה לקנדה,
אליה היא מגיעה בלבוש סארי סמלי ומסורתי. נינה היא אשה הודית גאה , היא מונעת מרקע ומינהגים עתיקים ומסורות עתיקות שאיתם היא באה מהודו מולדתה , היא מלאה בריחות מיוחדים וזיכרונות משפחתיים ושייכות לסביבה חברתית. עם המטען הזה היא נאלצת מכורח הנסיבות של חייה להגיע לארץ קנדה הרחוקה גם פיזית גם תרבותית - ארץ שהיא כל כך אחרת ושונה ממולדתה וכל זאת רק כדי להקים בה חיים זוגיים מסודרים עם הבעל ההודי רופא השיניים.

התפתחות העלילה לדעתי הוא בעצם הרעיון המרכזי של הספר. כיצד אותה נינה ההודית הגאה והאמיתית כיצד היא הופכת לאט לאט תוך כדי מהלך חייה בנכר עם גבר זר להיות "מהגרת" כיצד היא פושטת את הסארי שהוא סמל הבגד ההודי ומחליפה אותו בג'ינס
(בעמ' נאמר 180) "כאשר מהגרים טסים מעבר לאוקינוסים הם משילים את בגדיהם הישנים מאחר שהבגד עושה את האדם והבגדים החדשים עוזרים להקל על המעבר" למרות שמדובר בבעיה של שני אנשים הודיים אנו מבינים שבעיני הסופרת ד"ר אננדה לא נחשב כמהגר כי הוא כבר מלכתחילה שַש להשיל מעליו כל סממן של מסורת המשייכת אותו למולדתו . מיום שהוריו מתו ,הוא ניתק באחת גם את שורשיו מארצו וממולדתו והוא מעדיף ללא היסוס את החיים בקנדה המתקדמת והמודרנית והוא בעצם לא נחשב כמהגר אלא כאדם שבחר בקור רוח ללא זכרונות או נקיפת מצפון פשוט נהנה ממעמדו כמתבולל.

הסופרת מציגה בפנינו את בעיית ההגירה כעובדת חיים ולא משנה הגורם , אין היא פותרת עבורנו את ההשלכות המסורתיות והחברתיות לגבי בעיית ההגירה. היא לא שוקלת עבורנו את מצבם של המהגרים את השינויים שחלים בהם מבחינת המסורת מנהגים ודת היא גם לא קובעת אם זה טוב או רע. בדבר אחד אנו נוכחים כי למרות כל ההצלחות החברתיות והכלכליות הנראות כלפי חוץ ההגירה במהותה , היא אימפוטנטית, יחסים שלא מסוגלים להניב פירות ואין להם המשכיות. חיים שנעקרו משורשם הרוחני והמהותי יהפכו להיות חיים עַקַרִים ללא כל פירות המשך. ד"ר אננדה רופא השיניים ההודי שמחק כל קשר או געגוע לתרבותו ועברו אולי הוא יצליח מבחינה כלכלית חיצונית אך חייו הפנימיים ומהותו וזהותו האמיתית תהיה אימפוטנטית ללא גַבְרִיוּת המאופיינת באבר מין קטן וחלש.
נינה היא בעצם המהגרת האמיתית היא אותו אדם שיוצא שלא ברצונו ממסגרת של אמונות דיעות ומנהגים שהם פירות של חינוך ומסורת בנות מאות שנים. וכמו כל המהגרים היא באה עם מטען תרבותי אל מקום חדש שהוא לגמרי אחר ושונה . ואנו צופים בסכנה המרחפת עליה בעת המפגש הכואב בין שתי התרבויות וברור לנו שהיא כבר לעולם לא תחזור להיות אותו אדם שהייתה קודם .

הסמלים שהסופרת משתמשת כדי להמחיש את בעיית ההגירה:
א) ארץ קנדה - עצם העובדה שהיא בחרה את קנדה אותה ארץ רחוקה קרה ונקייה ארץ מעוטת אוכלוסין עם המזון המתועש, ארץ מתוכננת ומודרנית דווקא בחירתה זו את ארץ קנדה כמקום
הגירה, מקום שהוא ממש הפוך לגמרי מהמולדת - הודו על כל מינהגיה , ארץ צפופת האוכלוסין, ארץ מלוכלכת מלאה בזוחלים בג'וקים , ארץ חמה באקלימה עם אוכל ביתי צבעוני , אוכל צמחוני ארץ שסולדת מאכילת בשר גם לא דגים, ארץ סוערת מבחינה פוליטית - רגשית מסורות מעמדות ומנהגים. ברור שבחירה זו באה כדי לסמל ולהדגיש בפנינו בצורה קיצונית את בעיית הבחירה שהמהגרים צריכים לעמוד בפניה.

ב) חוסר הגבריות - בעיית ההגירה מסומלת על ידי חוסר הגבריות והאימפוטנטיות של ד"ר אננדה כלומר הסופרת לא נותנת למהגר המתבולל יכולת מינית וגבריות טבעית בבחירה בחיי הגירה.

ג) הבגידה יש לשים לב לבגידות המופיעות בהמשך העלילה: הבגידה של ד"ר אננדה בנינה וכן הבגידה של נינה בבעלה. מדובר בבגידות משונות ולא הכרחיות , מי שמע על בגידות שקטת כמעט ללא מוסר כליות? בגידות ללא רגשות אשם ללא קינאה או כנקמה , סתם בגידות שלא באות מהתאהבות שגעונית מסחררת , או על רקע של משהו פתאומי מדובר במין בגידות ממש משונות ולא הכרחיות , אין בהן הנאה מיוחדת או ציפיה עצב או שמחה או התלהבות ממכרת. הסופרת משתמשת בענין הבגידות כסמל - כאילו הייתה אומרת שגם נינה וגם ד"ר אננדה נחשבים בעיניה כבוגדים על רקע ההגירה

ד) בחלקו השלישי של הספר ממש לפני סופו אנו מוצאים את עצמנו בשלוש התרחשויות דרמטיות כמו אונס, מוות, ופרידה בתוך העלילה השקטה כביכול , מתרחש לפתע מעשה אונס , אותו אנטון שאיתו מקיימת נינה יחסים מיניים לא מחייבים עושה איתה סקס בכח שלא על פי רצונה ולמרות שהיא מתנגדת ומנסה להדוף אותו בכל כוחה הוא מצליח לאנוס אותה. ההתרחשות השנייה היא הבשורה על מות אמה האהובה של נינה בארץ מולדתה הודו. וההתרחשות השלישית היא חזרתה של נינה להודו בעקבות מות אמה , שריפת הגופה היקרה ופיזור אפרה בגנגס, והפרידה מהודו אחת ולתמיד.
בשלושה סמלים אלו של אונס, מוות ופרידה מביעה הסופרת את דעתה על ענין ההגירה שמתאפיינים בכך שהמהגר כאילו נאנס ע"י המדינה שאליה הוא מגיע והגוזלת ממנו לפתע את כל מהותו . שריפת הגופת האם של נינה מסמל את מות המולדת ושריפת כל קשרי העבר מעשים המאפשרים השתחררות נפשית מוחלטת מקשרי העבר. פרידה ממשית מהמולדת תוך השלמה נפשית והכרה ללא כל נוסטלגיה בנחיתותה וחסרונותיה
ביחס לארץ ההגירה החדשה.

סוף הספר מהווה את סיכום הרעיון המרכזי שבו:
" למהגרים אין דרך לשוב חזרה, עִיקְרִי את שורשיך השטחיים והמשיכי" (אומרת נינה) .

» ביקורות נוספות של חיה
» ביקורות נוספות על המהגרת