ביקורת ספרותית על ירמיהו - גורלו של חוזה מאת בנימין לאו
ספר טוב

---

"עלה נובל מעץ, אזוב עולה בגל,
גפן בוקק, ציץ מק – היחינו הטל?

גם בתקוע השופר ובהנשא הנס –
היתעורר המת? היזדעזע המת?"
(ח"נ ביאליק, אכן חציר העם)

כך נפתח הפרק מתוך ספרו החדש של הרב ד"ר בנימין לאו "ירמיהו גורלו של חוזה" המתאר את מצבה הירוד של ממלכת יהודה ובנימין בתקופת המלך יאשיהו.

ספרו החדש של הרב בני לאו הוא הספר האינטימי ביותר שכתב הרב במובן זה שההזדהות המחבר עם גיבור הספר, ירמיהו הנביא , נשמעת היטב בין השברים והתקיעות אותם משמיע הרב לאורך כל הספר.

אני משתמש בסמל השופר לא רק בגלל השימוש בתקיעת השופר כפי שמובא בפתח אחד הפרקים אלא בעיקר בגלל החיבור בין סיפורו של ירמיהו הנביא לחודש אלול.

מציאות היסטורית לפני למעלה מאלף שנה מתוארת בשפה בהירה ותמציתית המחברת לימינו אנו, לכאן ועכשיו.

לא ניתן להתחמק מהמחשבה שהרב בני לאו רואה את עצמו ירמיהו של מטה אותו 'פובליציסט' הקורא לעם להתעורר ולהזדעזע כמו 'ירמיהו של מעלה' שהתנבא בתקופה סוערת בתולדות עם ישראל ומשמש כקול השופר בימי חודש אלול.

ההזדהות של הרב עם דרכו הנבואית ותוכן הנבואה של ירמיהו יחד עם החיבור למציאות בה התנבא ירמיהו, מציאות דתית קשה , מציאות שלטונית רקובה , מציאות חינוכית הנמצאת במצוקה גדולה המזכירה את תקופתנו , אותה הזדהות היא ללא ספק מה שהופך את הספר לאינטימי ובעל עוצמות גדולות.

הרב בני לאו מפרק את ספר ירמיהו לחלקים מהם הוא מרכיב מהלך קוהרנטי התואם את סרגל ההיסטוריה ובעיקר מסביר את מהלך הנבואות אותם התנבא ירמיהו בפי שומעיו ובעיקר בפי אלו שלא רצו לשמוע את דבריו.

כאשר הוא קורא את ירמיהו המנבא לפני שבט אפרים: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעליך" הוא עושה זאת באהבה לדברי הנביא ובראיה מפוכחת וקשובה ולא נסחף עם הרוח עד לאן שהפסוקים הגיעו כפי ששמע אותם רבין ז"ל לפני ההחלטה להשאיר את השליטה על קבר רחל בידי ישראל בזמן הסכמי אוסלו.

כך גם עם מטבעות לשון ופסוקים נוספים שהם אבני דרך במחשבה היהודית מצליח הרב בני לאו לקרוא אותם בחיבור למקור וכישרון רב לשתף את הקורא באותה התבוננות אישית.

הביקורת היחידה שיש לי לרב היא הכתיבה המנסה לעיתים למצוא חן לאוזניים חילוניות, לא שאינני חושב שקוראים חילונים אוהבי תנ"ך אינם רציניים אבל השימוש בשפה עכשווית מידי כמו לדוגמא 'הצורך לשווק את דברי ירמיהו' היא צורמת לי מידי, לא משווקים נבואות, לא בונים קטלוג נבואי .

נבואה עבורי היא משהו הרבה יותר רציני אפילו יותר מעיתונאי אשר מוזכר בתחילת הספר כממלא את מקום הנביא אותה חשיבה המצוטטת מפי הרב שטיינזלץ מתוך 'מלך ונביא' בו הוא טוען ש"התקשורת הפכה להיות סוג של בידור וממילא הפסידה את מקומה כממלאת מקום הנבואה."

לסיכום אומר שאין ספר ראוי יותר לקרוא בחודש אלול מספרו החדש של הרב בני לאו "ירמיהו - גורלו של חוזה" ואין מסקנה ראויה יותר לאמץ מדברי ירמיהו הרלוונטיים לחברה הישראלית ובמיוחד את הבכירה של האוטונומיה היהודית גם אם היא תחת שלטון זר.

» ביקורות נוספות של סימניה
» ביקורות נוספות על ירמיהו - גורלו של חוזה