''כבאים ארזו את הציוד והסתלקו, בקושי הספיקו להגיד לי מה קרה, בחדר המדרגות היה חושך, מסריח מעשן, והמדרגות מלאות בוץ מהפיח והמים שהכבאים התיזו ''(עמ' 71)

דמיינו הליכה מרעננת בשביל בשולי הפארק. קראתי את הספר בשביל להתנתק קצת ממה שאני קורא בדרך כלל, ולא התאכזבתי.
בנובלה הראשונה קנז נתן דרמה, אקשן, תיאר עליות ומורדות בנפש האנושית, יחסי קרבה-שנאה בין הדמויות השונות באותו בית, אותה שכונה בתל אביב. ותל אביב של קנז היא עיר האורות, אבל עיר שגם אפלה רוחשת בה בין כל הסמטאות והאנשים וקומות הקרקע, וחשמל שרוף. ולפעמים נדמה שנשארת רק הבדידות. קנז לא ריחם, נתן להרכיב את השברים של האגרטל לבד, ואכן, ההליכה באותו השביל הייתה חיובית, וכך גם בנובלה השנייה.

הספר הזה היה טוב, מחדש, מרענן, זאת המילה. ולסיום, לא היה משעמם וקראתי בשקיקה, כל הגב והכתפיים והעורף נמתחו מסיפוק.
''איך אפשר לדעת מה האמת האמיתית?'' (עמ' 147).
5 כוכבים.

בנובלה הראשונה בספר, קנז בכתיבתו המדויקת, מספק תמונת CT מפורטת של בניין מגורים תל אביבי שדייריו המבוצרים בו, נשאבים לתוך עלילה בנאלית לכאורה, אך עם זאת, סוחפת ומותחת. הסיפור מוצג מנקודות מבט של דמויות ומספרים שונים, מה שמאפשר למסתורין לחלחל אל תוך העלילה, ולעורר את הספקות והחשדות של הקורא.

בשניה, הנושאת את שם הספר, הקורא נקרא להביט ברפרודוקציה של "שלושת העצים" של רמברנדט, או מה קורה במציאות, בזמן שאנו צופים בתמונה פסטורלית(?) שלה.

אני מאוד אוהב את הדרך בה קנז משחק לי בראש כשאני קורא את הספרים שלו.

טוב, נתחיל בביקורת על צילום/עיצוב הכריכה, שם הספר אינו תואם כלל את הכריכה, נוסף לכך, הצילום מטעה ונראה כמו חלון בצריף. רק שמתקרבים רואים שזה צילום חדר מדרגות.
לגבי התוכן, לאחר שנים של ציפייה לקרוא בספר זה - באה האכזבה. הספר מחולק לשתי נובלות, שהראשונה נפרסת על 200 עמודים, שלא כל כך ברור מה המסר בסיפור. אמנם הקריאה קולחת ורציפה. אבל לא משאירה חותם בזיכרון כיצירה ספרותית (המצופה מסופר מדופלם).
ולעומת זאת 70 העמודים הבאים הוקדשו לנובלה השנייה הנושאת את שם הספר, דווקא כאן מצאתי הרבה עניין בסיפור שיכל להתפרס על הרבה יותר מ70 עמודים ולהתסיים אחרת.
יש תחוש החמצה של שני סיפורים עם פונציאל גדול.
יחד עם זאת אני ממליץ לקרוא את הספר הזה. ולשפוט.
קריאה מהנה