ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 בפברואר, 2011
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
כתיבה על מאורעות דרמטיים בצבעי פסטל.
הספר מתיחס לדרמות יפניות משפחתיות כשברקע מלחמת העולם השניה.
התרבות היפנית, הסומו ובניית המסכות הן העומדות ברובד השני של העלילה.
בנוסף יש גם תיאור של תמורות חברתיות בזמן ואחרי מלחמת העולם השניה.
הספר מדגיש את האיפוק היפני ותרבות אי החצנת הרגשות.
ועם כל זאת נשארתי אדיש כי:
- לא הזדהתי עם הסבל של מלחמת העולם השניה, כי לא היתה התקוממות. נוסיף לכך אילו יפן היתה מנצחת, אף אחת מהדמויות לא היתה מצטערת יותר מדי.
- גם ההצגה של תרבות המסכות או הסומו היא שטחית ולא משתפת אותי בחלק מהמרכיבים העמוקים שבה כך שלאחר הקריאה אומר לעצמי כי אני מבין יותר את תרבות יפן.
למשל הקריאה של הכשרת הסומו והמונחים שלו שאינם מוכרים לי ואינם מוסברים בספר, הפכה אותי אדיש לנרטיב זה.
-ולבסוף הספר הוא על גבול הרומן למשרתות כי גם כאן יש את הגיבורים הטובים ששורדים ומצליחים,
והעלמות של הרעים מבמת הסיפור.
והמרגיז מכל תזמון ארועים דרמטיים דווקא למשפחה זו.
אחרי כל זה למה להשקיע זמן בו?
כי כמו בציור אקוורל, כל משיחת מכחול מעצימה את הגוון. כל סיפור על יפן מוסיף לתחושה של המדינה הזו ותרבותה.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
קארי
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
רחוב אלף הפריחות
שלום אורי,
אני מתעתדת לקבל את הספר מאחותי לכן בדקתי את הביקורות עליו. בגדול אני מרוצה מהאפשרות הזאת שישנה לבדוק ספר לפני הקריאה, אתמול לדוגמה רגע לפני שהזמנתי את הפלא של אנה, בדקתי ומיד ירדתי מהחלטה. זמן הוא באמת מצרך יקר, אבל לא תמיד אנו יכולים לדעת מראש היכן היה בזבוז והיכן לא. אם אנו מקבלים דבר אחר בנוסף לקריאה הרי שיש בזאת תועלת גם אם הספר לא היה במאת האחוזים לטעמנו. קראתי כמה ספרים מהסופרים החדשים של יפן ודי אהבתי את מה שקראתי, ואפילו שלא היה שם רובד עמוק של תרבות יפן. אם אתה מתעניין בתרבות זאת מקום טוב לעשות זאת, הוא מוזיאון טיקוטין בחיפה, מידי פעם יש שם גם הדרכות מצויינות שמכניסות אותך לעובי הקורה ושווה בעבור זה לעשות טיול לחיפה. אם איני טועה העלתי לפייסבוק תמונות מתערוכה שהייתה ב 2014 או כך. אבדוק אם זה נכון ואכתוב לך איך להגיע לכך, אם זה מעניין אותך כמובן. הכי טוב זה לנסוע ולראות את המקור, לעשות טיול ביפן, אבל לא כזה של תיירים. מעבר לכך היו הרבה סרטים יפנים שגם היו מבוססים על התרבות כמו של אקירה קורסוואה ודומיו, סרט אחר היה אחרי הגשם בשנת 1999, ועוד שורה ארוכה שדנים בתרבות יפן, גם הסרטים העכשיווים הם מאד מעניינים ובכלל לא גולשים למטה לדרגת רומן למשרתות... בכלל יפן של היום הולכת משתנה וגם הסדר החברתי משתנה עם הזמן, וזה אני כותבת לאחר שהייתי שם בשנות השבעים, אמנם זמן קצר, אבל מספיק לקלוט את האוירה... מכל מקום אני מודה לך על הביקורת שכתובה היטב למרות שמביעה טעם אישי שקצת מיותר... לכתוב למה להשקיע זמן? מה ממש "אתי", אולי אתה מקלקל למישהו שאוהב את הסיפור? לי זה באמת לא הפריע.. שבוע טוב לך. |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
