ביקורת ספרותית על סיפורים קרתניים מאת צ'ארלס דיקנס
ספר טוב

---

סגרו את העינים, אנחנו עוברים ללונדון, לונדון הויקטוריאנית, שהערפל בה כה כבד עד שלא רואים אפילו את פנסי הרחוב או את צריחי הכנסיות. לונדון שרחובותיה מלאים קבצנים, ילדים רעבים, נערות שחופות המחפשות לקוחות בפינות חשוכות, פושעים, גנבים, פאבים חשוכים, כרכרות מפוארות, ובתים מלאים מכל טוב. העולם כולו כאן, ביפיו ובאכזריותו. בבית טחוב ואפל לאור מנורה קטנה ומעשנת וליד אש קטנטנה בגודל פחם אחד אנחנו מוצאים את גיבורנו: תכירו- אבנעזר סקרוג'.סקרוג' ידידנו- אינו מאמין בכריסטמס, ואינו מאמין בנדיבות, ומצידו- אם ימותו כמה עניים וילדים בעוני ובכפור- זה רק ישפר את המאזן האקולוגי..בערב כריסטמס מיוחד זה- מופיעות לפניו כמה רוחות רפאים.לקח קשה לומד אבנעזר שלנו מרוחות הכריסטמס של העבר, ההוה והעתיד: למשפחה, לאהבה, לצחוק, למשחקים ולבדיחות ולמאכלים הנפלאים המוגשים לשולחן הכריסטמס, אין ולא כלום עם הנכס היחיד שהחשיב וצבר אבנעזר כל חייו: כסף. אהבה, משפחה, ידידות, ילדים- אלה הדברים שעבורם כדאי לחיות- היחידים שנותרים בהתפזר הערפל.
מזמור חג המולד- סיפורו האלמותי של דיקנס הוא ספר שיצר חג שלם בדמותו- חג של אהבה ,וסליחה, ונדיבות, ומשפחה. כמו כל סיפוריו של דיקנס הוא גם זעקה נוקבת כנגד העוני, המחסור והבורות. אגדה מופלאה שחינכה ומחנכת דורות של ילדים בעולם. רשימה על cristmas carol מתפרסמת בבלוג שלי: "אן מאבונלי מגיעה לשיך אברק" http://blog.tapuz.co.il/girlikdo

» ביקורות נוספות של דליה
» ביקורות נוספות על סיפורים קרתניים