לא יצאתי מגדרי. ספר שפספסתי בנעוריי והגעתי אליו עכשיו במטרה להשלים פערים. ציפיתי לצלילה עמוקה לתוך רומן היסטורי, ונשארתי לצוף. אני נוטה להאמין, לאור ההמלצות ששמעתי עליו, שבגילאי התיכון הוא עושה רושם חזק יותר.

כתיעוד לתקופה הוא עושה עבודה מצוינת. מתישהו בבית הספר לומדים על הבילויי"ם, ועל תושבי הארץ הותיקים שהתפרנסו מה"חלוקה", ועל הקשיים הרבים והעוני הקשה שהיה מנת חלקם של בני העלייה הראשונה, והספר הזה מפרט על כל אלו, ממחיש אותם בצורה מופלאה, ומקים לתחייה את הימים הנשכחים ההם שלא יצא לי לקרוא ספרים רבים אודותיהם. לטעמי, הוא צריך להפוך לחלק מתוכנית הלימודים.

אבל כיצירה ספרותית, לא התרשמתי ממנו במיוחד. הכתיבה לא מתעלה לגבהים שבדרך כלל קלאסיקות אמיתיות נוגעות בהם. העלילה המרכזית קצת חלשה. הקונפליקטים באהבתם של פאניה ויחיאל שקופים מדי. הוא אומר משהו, היא מבינה אחרת, היא אומרת משהו, הוא לא מבין. הקורא לעומתם, מבין הכל מיד. יש בזה משהו תמים וצפוי מדי.

שנית, הספר גדוש בשמות ופרטים שצצים לרגע ונעלמים מבלי שאתה מבין עד הסוף מי הם ומה החשיבות שלהם ואיך הם מתקשרים לשאר גיבורי הסיפור. בשלב כלשהו כבר הצטערתי שלא לקחתי דף נייר בתחילת הקריאה והכנתי רשימה של שמות ותפקידים וקשרי משפחה. כשהתחלתי להסתבך בסבך השמות זה כבר היה מאוחר מדי. כל מה שנותר לי הוא לנסות להיזכר אם קראו לרחוב על שמם או לא... יכול להיות שמפאת קוצר זמן יצא שקראתי את הספר הזה לאט מכפי שצריך כדי להצליח לאחוז בחוטים הדקיקים שמקשרים בין הדמויות השונות, אם כי אין צורך בכל הפרטים כמובן כדי להבין את הרעיון הכללי שלו: יש רעב, מחלות, בצורת, הפקידים מושחתים, הערבים מפריעים, אבל קומץ משוגעים לדבר נאחזים באדמה בכל מחיר.

מה שכן, הקונטקסט מרתק. לא יכולתי שלא לחשוב על כך שבני דורם של פאניה ויחיאל היו כבר אנשים קשישים, אם בכלל זכו להגיע לזה, בעת הקמת מדינת ישראל ב-48'. אנחנו פוגשים אותם בתקופה שהקמת מדינה אפילו לא מנוסחת כחלום אצלם. הם בסך הכל רוצים להצליח לגדל משהו ולאכול אותו. אלו אנשים שמלחה"ע הראשונה, מלחה"ע השנייה, השואה וכל המאורעות שקדמו להקמת המדינה, שאנחנו רגילים לראות בהם היסטוריה חקוקה ומכוננת, היו בכלל בעתיד שלהם כשהם ניכשו אבנים ועשבים מאדמת ארץ ישראל. הם חיו בעולם אחר. בעצם אף פעם לא היה לנו סיכוי לפגוש בהם, אפילו לא כקשישים. הם פרה-הסטוריים. יש לזה אפקט כשחושבים על זה במהלך הקריאה.

בשורה התחתונה, ספר מעניין, מומלץ מאוד לתלמידים וסתם לידע כללי, אבל בעיני לא עומד בשורה אחת עם קלאסיקות ספרותיות אמיתיות.

לא יצאתי מגדרי. ספר שפספסתי בנעוריי והגעתי אליו עכשיו במטרה להשלים פערים. ציפיתי לצלילה עמוקה לתוך רומן היסטורי, ונשארתי לצוף. אני נוטה להאמין, לאור ההמלצות ששמעתי עליו, שבגילאי התיכון הוא עושה רושם חזק יותר.

כתיעוד לתקופה הוא עושה עבודה מצוינת. מתישהו בבית הספר לומדים על הבילויי"ם, ועל תושבי הארץ הותיקים שהתפרנסו מה"חלוקה", ועל הקשיים הרבים והעוני הקשה שהיה מנת חלקם של בני העלייה הראשונה, והספר הזה מפרט על כל אלו, ממחיש אותם בצורה מופלאה, ומקים לתחייה את הימים הנשכחים ההם שלא יצא לי לקרוא ספרים רבים אודותיהם. לטעמי, הוא צריך להפוך לחלק מתוכנית הלימודים.

אבל כיצירה ספרותית, לא התרשמתי ממנו במיוחד. הכתיבה לא מתעלה לגבהים שבדרך כלל קלאסיקות אמיתיות נוגעות בהם. העלילה המרכזית קצת חלשה. הקונפליקטים באהבתם של פאניה ויחיאל שקופים מדי. הוא אומר משהו, היא מבינה אחרת, היא אומרת משהו, הוא לא מבין. הקורא לעומתם, מבין הכל מיד. יש בזה משהו תמים וצפוי מדי.

שנית, הספר גדוש בשמות ופרטים שצצים לרגע ונעלמים מבלי שאתה מבין עד הסוף מי הם ומה החשיבות שלהם ואיך הם מתקשרים לשאר גיבורי הסיפור. בשלב כלשהו כבר הצטערתי שלא לקחתי דף נייר בתחילת הקריאה והכנתי רשימה של שמות ותפקידים וקשרי משפחה. כשהתחלתי להסתבך בסבך השמות זה כבר היה מאוחר מדי. כל מה שנותר לי הוא לנסות להיזכר אם קראו לרחוב על שמם או לא... יכול להיות שמפאת קוצר זמן יצא שקראתי את הספר הזה לאט מכפי שצריך כדי להצליח לאחוז בחוטים הדקיקים שמקשרים בין הדמויות השונות, אם כי אין צורך בכל הפרטים כמובן כדי להבין את הרעיון הכללי שלו: יש רעב, מחלות, בצורת, הפקידים מושחתים, הערבים מפריעים, אבל קומץ משוגעים לדבר נאחזים באדמה בכל מחיר.

מה שכן, הקונטקסט מרתק. לא יכולתי שלא לחשוב על כך שבני דורם של פאניה ויחיאל היו כבר אנשים קשישים, אם בכלל זכו להגיע לזה, בעת הקמת מדינת ישראל ב-48'. אנחנו פוגשים אותם בתקופה שהקמת מדינה אפילו לא מנוסחת כחלום אצלם. הם בסך הכל רוצים להצליח לגדל משהו ולאכול אותו. אלו אנשים שמלחה"ע הראשונה, מלחה"ע השנייה, השואה וכל המאורעות שקדמו להקמת המדינה, שאנחנו רגילים לראות בהם היסטוריה חקוקה ומכוננת, היו בכלל בעתיד שלהם כשהם ניכשו אבנים ועשבים מאדמת ארץ ישראל. הם חיו בעולם אחר. בעצם אף פעם לא היה לנו סיכוי לפגוש בהם, אפילו לא כקשישים. הם פרה-הסטוריים. יש לזה אפקט כשחושבים על זה במהלך הקריאה.

בשורה התחתונה, ספר מעניין, מומלץ מאוד לתלמידים וסתם לידע כללי, אבל בעיני לא עומד בשורה אחת עם קלאסיקות ספרותיות אמיתיות.