הביקורת נכתבה ביום שני, 4 באוקטובר, 2010
ע"י dyona
ע"י dyona
יש בספר הזה משולש רומנטי מיוחד ושונה : אלה, אורי ונגה. אלה ואורי גדלו יחד במושב והיו חברים מגיל חמש. בבגרותם נישאו. אורי היה קצין קרבי בצבא ואלה – צלמת בגנים, בתי ספר ואירועים. חמש עשרה שנה חיו יחד וילדים לא הצליחו להביא לעולם.
אלה תפסה את אורי בבגידה עם נגה, חיילת צעירה במפקדתו. מיד אחר כך עזב אורי את הבית לטובת נגה. כאשר התברר שנגה בהריון מיהר לשאתה לאישה. הגירושים גרמו לאלה להתפרק אך הגרוע יותר היה עדיין לפניה. זמן קצר לאחר נישואי אורי ונגה, עלה אורי על מוקש והתפוצץ לחתיכות. הבן, ליאור, נולד יתום.
לא כתבתי כאן שום ספוילר, את כל המידע הזה מקבל הקורא מיד בתחילת הסיפור כאשר נגה מתקשרת לאלה ומבקשת פגישה.
מכאן ממשיכה העלילה להתפתח ולהפתיע. אלה עדיין אוהבת את אורי, שהיה הנפש התאומה שלה, והקשר עם נגה מאוד קשה לה. היא מרבה להתלבט במהלכים הנדרשים ממנה ומתייעצת בשני פסיכולוגים שהם דמויות משנה חשובות בספור.
אחד הפסיכולוגים מייעץ לאלה להתחיל לכתוב (לאחר מות אורי הפסיקה לצלם) והיא אכן כותבת סיפורי פרידה המשקפים את מצבה הנפשי. יש גודש של סיפורים שלפעמים קצת קשה לעקוב אחריהם.
הסיפור כתוב בגוף ראשון, מפיה של אלה. בחלקים גדולים ממנו היא "משוחחת" עם אורי אשר לדבריה נמצא למעלה בגן העדן ובו יש חלונות פתוחים שמהם ניתן לעקוב אחר הנעשה על פני האדמה. יש בסיפור ערבוב של שפה גבוהה וסלנג וזה עושה אותו אותנטי.
את חלקו הראשון של הספר קראתי בשקיקה, אחר כך קצת התעייפתי מגודש העלילות והפרטים וגם מן ה"דיבור" עם אורי. לסיכום הספר מעניין, קריא וזורם.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
