מתאים לילדים שוחרי ידע,
מי שלא שוחר ידע - הספר יהיה לו כבד מדי.
מי שכן אוהב ורוצה לדעת -
הספר בול בשבילו,
קליל יחסית לספרי היסטוריה אחרים, וסיפורי מאוד.

חשוב לציין ולהדגיש שיש בספר הרבה פרשנות ובחירת גרסאות,
לא כל מה שהוא כותב מוסכם על כל ההיסטוריונים,
זה מובן, מטבע הדברים כשהופכים דברים לסיפור ומתאימים אותו לילדים זה הגיוני שזה יוצא ככה,
ועדיין חשוב להביא את זה לילדים עם קורטוב של חשיבה ביקורתית.

האם יצא לכם פעם לשבת ליד מדורה בערב קסום בחברת איש חכם וחביב? כי זו בדיוק התחושה שהייתה לי במהלך הקריאה של הספר המקסים הזה. גומבריך הצליח ליצור את אחד הספרים הטובים אודות ההיסטוריה האנושית אי פעם. היופי שלו נובע מכך שהוא מעניק לקורא בכל גיל או רמת השכלה את התחושה החמימה והסוחפת הזו במהלך הקריאה. הדבר לא קל להשגה, במיוחד כשכותבים ספר היסטוריה מן הסוג הזה. הוא מדבר אלינו בצורה פשוטה ומובנת, אך בשום אופן לא פשטנית, מספק פרטים היסטוריים רבים ומרתקים ועומד על משמעותם, אך לא תחושו כלל את היובש שמתגנב לסוג הזה של הספרים, אף המשובחים שבהם.



כחובב היסטוריה, פרטים לא מעטים ממה שכתוב ב 'היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים', היה כבר ידוע לי. אולם הוא בכל זאת הצליח לחדש לי המון ולחדד את מה שידעתי קודם. אבל הרבה מעבר לכך, הוא מספק נקודות מבט מרתקות על תהליכים ואירועים, כך שזה בהחלט משפיע על ההסתכלות הכוללת ופותח זוויות ראייה מפתיעות על פרקים רבים בדברי הימים של בני האדם. בסוף הספר הרגשתי שהוא אוסף אצלי קטעים רבים של ידע היסטורי ומסדר אותם בדומה לפאזל שחלקיו מוצאים את מקומם ויוצרים תמונה מאלפת. 'The Guardian' תיאר אותו במדויק: "...כל עמוד בספר ספוג ברוח של סובלנות, של תבונה, של אנושיות."



ארנסט גומבריך היה היסטוריון אמנות ידוע בכל רחבי תבל ושימש כפרופסור באוניברסיטאות של לונדון, קיימברידג', אוקספורד והרווארד. כתב ספרים רבים שרק חלקם תורגם לעברית. בשנת 1966 העניקה לו המלכה אליזבת' השנייה תואר מפקד מסדר המצויינות של האימפריה הבריטית והוא הפך להיות "סר".



הוא נולד בווינה בשנת 1909, למשפחה יהודית ובשנות שלושים בהיעדר תעסוקה בתחום היסטוריה בארצו, קיבל הצעת עבודה מאנגליה, מה שהתברר לימים כמזל לא קטן עבורו, שכן תוך זמן קצר מדינתו הפכה נאצית.



הספר הנוכחי הוא היחיד שנכתב במקור בגרמנית כי המחבר עדיין התגורר אז באוסטריה .
במשך שנים רבות הוא סירב לפרסמו מחדש כי לא האמין בטיבו, אך לאחר הפצרותיה של נכדתו ליאוני התרצה לבסוף ואף עדכן, שיפר והוסיף פרק.
גומבריך הלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 92 בשנת 2001.



שאלתי את הספר בספריה העירונית אך הוא כה הרשים אותי עד שמיהרתי לרכוש אותו כדי שאני וילדיי נוכל לקרוא בו בכל זמן שנרצה. לדעתי זה אומר המון.

על אף שהוא נקרא 'היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים', אני חושב שהגיל המינימלי לקריאה יעילה בו הוא 10 – 11 לפחות וכמובן שגם הבוגרים יפיקו ממנו הנאה מרובה.

אתן לכם טעימה קטנה ממנו. לקראת סיום, מבקש גומבריך מהקוראים לדמיין את הזמן כמו נהר שאנו טסים מעליו ומבחינים הרחק למטה את המערות בהן חיו בני אדם קדמונים, ציידי הממוטות ומתקדם עד ימינו בחן האופייני לו.



הוא מסיים את המסע בזמן במילים הבאות:
"בואו נצלול עכשיו במהירות למטה עם המטוס, לכיוון הנהר. כשנהיה קרובים מספיק, נוכל להבחין שזה נהר אמתי, ורחש פכפוך המים הוא כרחש גלי הים. רוח עזה נושבת, וכתרים של קצף מעטרים את האדוות. הסתכלו היטב במיליוני הבועות הלבנות הנוצצות, המופיעות ונעלמות עם כל גל וגל. בועות חדשות צצות ולאחר מכן נעלמות בקצב הגלים. לרגע אחד הן מתנוססות על הגל, וברגע שאחריו הן שוקעות ואינן עוד. גם אנחנו כאלה. כל אחד מאיתנו אינו אלא דבר קטן ונוצץ, טיפונת קטנטנה על גלי הזמן, הזורמים הלאה שם למטה אל עבר העתיד הלא נודע האפוף ערפל. אנחנו מופיעים, מביטים סביב, ולפני שאנו מספיקים לשים לב לכך, אנחנו כבר נעלמים. בשטף הגדול של הזמן, שלעולם אינו חדל, אנו כמעט בלתי נראים. ומה שאנחנו קוראים לו הגורל שלנו, אינו למעשה יותר מהמאבק שלנו בין שפע הטיפות האלה במהלך התרוממותו ונסיגתו של גל אחד. אבל הרי כדאי לנו לנצל את הרגע הקצר הזה, זה ראוי למאמץ."

ספר נחמד.
דבר ראשון, זה ממש לא קל להחליט מה להכניס לספר היסטוריה, ומאיזה השקפה לפרשן. איכשהו, גומבריך הצליח בזה לא רע.

כהרגלי בקודש, איך קיבלתי את הספר:
טוב, שום דבר מיוחד. נכנסתי לחנות סטימצקי כי היו הפצצות, אז לא היה לימודים, אז היה לי זמן חופשי, אז רציתי לקנות ספר. התלבטי בין הספר הזה לבין אלקטרז. קראתי דף-שניים מכל אחד, והחלטתי לקנות דווקא את זה.
טוב.. די התאכזבתי.
אני אוהב לקרוא היסטוריה(כן, כמה חנוני מצידי..) אבל אחת הבעיות ההכי גדולות בספר:
הוא לא מפרט.
תיארתי לעצמי שהוא, למשל, ירחיב קצת לגבי המנהגים של העמים מימים עברו. וגם, מהיכרותי עם המיתולוגיה היוונית/מיצרית/רומית, אני יודע שהוא לא דייק במיוחד גם במה שהוא כן כתב.
אם נדבר על תקופת המלכים, כל עמ' בערך התחלף מלך. למה? יש מלכים שצריך להתייחס עליהם קצת יותר! את מסעות הצלב הוא מתאר בתור משהו אצילי, את האבירים כאילו היו אנשים מושלמים, את המהפכה הצרפתית כאילו היא הייתה משהו חיובי(!) והוא בכלל לא מתייחס לפיראטים! למה?

בכל מקרה, הספר עצמו הוא נחמד, ואני ממליץ לקרוא למי שלא יודע דבר על היסטוריה, אבל מתעניין, והוא נואש.
נ.ב אתם רוצים משהו רציני על היסטוריה? תבדקו בוויקיפדיה. אפילו שם העובדות מדויקות יותר..

"היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים", איזו כותרת מגוחכת. קודם כל, מה זאת אומרת "מכל הגילים"? לא אמרתם צעירים? ואם זה "לכל הגילים", אני יכולה להקריא אותו גם לבת הדודה בת השלוש?
אבל זו סתם דקדקנות. בוא נתחיל מהתחלה.
"היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים", ובכן, אם לסמוך על מר גומבריך הנכבד ביותר, מתברר שאי לא צעירה.
כמה התלהבתי כשראיתי את המילה "היסטוריה" בכותרת הספר! מי מתאימה יותר ממני לקרוא על היסטוריה?
פתחתי את הספר, והזדעזעתי. כנראה שאני לא הפנמתי עד הסוף את פירוש המילה "לצעירים". הכתיבה בספר נוראית! באיזה מן ספר הסופר (אלא אם כן זהו ספר עלילתי הכתוב בגוף ראשון) פונה אל הקוראים בגוף שני, ומדבר על עצמו בגוף ראשון? חובבנות לשמה! אישית, לי כואב לראות כזו חובבנות בכתיבת ספרים. גם הרמה של הכתיבה מותאמת לצעירים, וההסברים. לכן לי, זה ממש לא התאים. לא יודעת מה בקשר לאחרים.
מאוד הרגיזה אותי העובדה שהספר לא כתוב בעמדה אובייקטיבית. ידוע הדבר שהיסטוריון אובייקטיבי הוא זן נכחד, אם אי פעם היה קיים, אבל זה היה כל כך ברור! כמעט בכיתי כשקראתי את הפרק על המהפכה המהוללת, בו מתואר המלך צ'ארלס הראשון כחמדן רודף בצע, שפל ואנוכי, בעוד קרומוול מתואר כאמיץ לב, ישר, אציל, ממש ללא רבב.
ואם מדברים, גומבריך האריך בדברים על הקיסר פרידריק ברברוסה, אם כך הוא רוצה, שיבושם לו, אבל לכתוב על מסע הצלב השלישי, ולכתוב רק שפרידריק ברברוסה המהולל טבע בדרך, זה היסטוריה??? שום פירוטים על המסע עצמו! הספר הגיע למצב שרגע אחד ריצ'ארד לב הארי המולך על אנגליה יוצא למסע צלב (שעליו כמובן, לא מסופר לנו אף פרט), ושלושה עמודים אחר כך, חותם הנסיך ג'ון על המגנה כרטא (שגם היא מוזכרת רק כבדרך אגב, בעוד שמן הראוי היה להקדיש לה פרק שלם)! רגע, מתי התחלפה המלוכה, למען השם???
לסיכום, ממש לא אהבתי. חוץ מבחירתו של גומבריך באשר לאיזה מידע לספק ודעתו המשוחדת, הספר גם הוכיח לי סופית, שבכל הנוגע למושגי המבוגרים הנוקשים, אני ממש לא צעירה.

ארנסט גומבריך לפני הכל עליי לומר לו שני דברים- אני מצטערת ותודה .
בהמשך הפרט גם למה.
בספר הזה נתקלתי הרבה , הרבה מאוד. הספר הזה כמעט רדף אותי.
ראיתי אותו בפעם הראשונה על המדף של ספרי הפנטזיה בספרייה , אין לי מושג מי היה יכול להתבלבל ולשים אותו באזור ההוא בכלל.
כלומר לספר קוראים ההיסטוריה של העולם והוא נכתב על ידי אחד מגדולי ההיסטוריונים , מה לו ופנטזיה?
בפעם השנייה זה היה גם כן בספרייה כמה שבועות אחר כך כשהוא היה בספרי הנוער הכלליים. גם אז לא לקחתי אותו.
נדמה לי שעברו עשרים פעמים שראיתי אותו במדף עד שלקחתי אותו והסיבה לא הייתה כוונתו של הסופר.
לקחתי אותו בתחילת השנה שעברה מהספרייה מכיוון ורק מכיוון שהיה לי מבחן בהיסטוריה שלא הייתי בטוחה לגביו .
מכיוון שראיתי מאחורה שהסופר יהודי חשבתי שאולי יתמזל מזלי והוא כתב בהרחבה על תקופת בית שני שהייתה גם בבחינה.
כאן מגיע החלק של התודה. ארנסט במקומך במנוחת עולמים תדע כי עזרת לתלמידה בכיתה י' לקבל 97 במבחן בהיסטוריה אבל את מרבית החומר על בית שני היא למדה לבד כי לא כתבת על זה הרבה ושוש הנקודות שירדו הן באשמתי בלבד.
קראתי אותו ביום כיפור שנה שעברה כי לא היה לי ספר טוב לשעות האחרונות של הצום והתפלאתי כמה ההיסטוריה שלא לומדים בתיכון מעניינת - החלקים שעסקו במזרח הרחוק היו מרתקים בעיניי . חצי החומר שאנחנו לומדים בחטיבה והתיכון זה "מלחמות העולם בדגש על שואה, אנטישמיות ולאום" ספרי הלימוד במכוון או לא מגדלים אותנו לכיוון הימין (אבל בואו לא נערב פוליטיקה).
לאחר שאיחרתי להחזיר את הספר הזה לספרייה העירונית עדיין הוא המשיך לרדוף אותי. ראיתי אותו בספרייה של בית ספר , ראיתי את השם של הסופר במחברות של חברות שלי שלומדות במגמת אומנות (מכיוון שאיך אפשר ללמוד אומנות מבלי להכיר את מחבר הספר תולדות האומנות) וכך עברה לה מרבית כיתה י' כשהספר עדיין רודף אותי בצומת ספרים, בסטימצקי, בספריות וכו'. אז הגיע שבוע הספר ומבצע 1+2 של סטימצקי (בביקורת שלי על הספר נערת רפאים כבר הזכרתי שגררתי את חברתי לסטימצקי) ידעתי שאני רוצה את הספר נערת רפאים וידעתי שאני רוצה עוד 3 ספרים, כמה חבל שהיה לי רק מאה שקל או שהמבצע לא היה 1+3 אבל לא היה לי כל הרבה מזל ונאלצתי לוותר על אחד הספרים, כמעט ויתרתי עליו כשחברה שלי אמרה "תחשבי על זה אם תקני אותו זה ישתלם לך בהמשך וחוץ מזה אמרת שאני מקבלת אותו אחרייך" אז אחרי שהיא נתנה לי כמה טיעונים לא לגמרי אנוכיים (אבל לא ריקים מאנוכיות) לקחתי אותו וויתרתי על ספר המשך מסדרה של ספרים שעדיין לא נפל לידי.
בתחילת הספר יש הקדמה שנכתבה בידי נכדתו של הסופר שבה היא מציינת שסבא כתב בהקדמה למהדורה הטורקית ש"אני מבקש להדגיש שהספר הזה לא אמור ומעולם לא היה אמור לבוא במקומו של ספר היסטוריה כלשהו המשרת בבית הספר מטרות אחרות לגמרי. הייתי רוצה שהקוראים שלי יקראו בו להנאתם, ויעקבו אחר סיפור ההיסטוריה בלי להיות מחויבים להכין סיכומים ולרשום שמות ותאריכים. אני מבטיח שלעולם לא אבחן אותם" - אז כאן מגיע החלק שבו אני פונה אלייך שוב ארנסט ואומרת שאני מצטערת , אומנם לא הכנתי סיכומים מהספר שלך או רשמתי שמות ותאריכים אבל קראתי ושיננתי עמודים מהספר שלך בשביל להצליח במתכונת ובבגרות אבל אל תכעס המורה שלי לא נחמד כמוך הוא כן בוחן אותנו ואתה לימדת אותי מעולה למרות שלבגרות לא קיבלתי ציון שמספק אותי ואני רוצה לגשת שנה הבאה ולשפר (אבל אני פרפקציוניסטית אז אין אשם בכך) ובכל זאת תודה על ציון מגן תשעים.
את הספר גמרתי מההתחלה עד הסוף ביום כיפור האחרון וזה מרגיש לי שסגרתי מעגל עם הספר - גיליתי את העניין שבו בכיפור וגמרתי אותו בנשימת רווחה בכיפור.
אז לפני שחברתי הטובה תרצח אותי על כך שהיא חיכתה כל כך הרבה זמן עד שאגמור אותו כדי שהיא תוכל לחרוש כמו שהיא יודעת טוב מאוד למבחנים המתקרבים בהיסטוריה כי בכל זאת אנחנו ביא' ותקופת המבחנים (בבית הספר שלי לפחות) היא עכשיו. אז נחגור חגורות נחל לעצמי בהצלחה ונעזוב את ארנסט בצד הוא חווה שתי מלחמות עולם הוא לא צריך גם אותי על הראש שלו.
ולספר שעזר לי הרבה אבל אני מודה רובו לא היה מרתק במיוחד אאני נותנת ארבע כוכבים כי מגיע לו על העזרה .
וההמלצה עליו... אם את בני 15-16 הוא יעזור לכם בלימודים אפילו רק רפרוף , אם יש לכם נטייה לאהוב היסטוריה אני מניחה שזה הספר במיוחד בשבילכם :-) כי אני לא יכולה להפיק ממנו הרבה אתם דווקא כן אז תזרמו עם נהר החיים גם בחלקיו המזוהמים ותשתדלו ליהנות תמיד.

כבר הרבה זמן שלא נהניתי ככה מספר!
בתור חובבת היסטוריה, מדובר בספר מושלם למי שמתעניין בהיסטוריה לא מתוך צורך ללמוד אותה, אלא בתור סיפור שנמשך כבר אלפי שנים.
גומבריך הצליח להשאיר אותי מרותקת בעזרת שפה קולחת, עניינית, ויותר מכול - כובשת.
מסוג הספרים שלא רציתי לסיים - ואין ספק שאקרא שוב.
לא רבים הספרים שגם מעשירים את הידע וגם מרתקים אותך אליהם.
מומלץ ביותר!

הממממ...
לדעתי, ספר טוב הוא ספר שיכול לשנות השקפת עולם, אופי וטעם. ספר שאתה מתרשם ממנו, לומד ממנו. ספר שאתה יכול לקחת מסר כלשהו ממנו לחיים שלך.

אז הספר הזה בהחלט לימד אותי, אני לא יכולה לכתוב שנהנתי ממנו במיוחד, אבל הוא אולי ספר ההיסטוריה שלימד אותי הכי הרבה (לא נרדמתי אפילו פעם אחת במהלך קריאת הספר, לעומת ספרי היסטוריה אחרים).

אז סיפורו של הספר הזה התחיל, כמובן(כמו בספרים אחרים שמצאו מקום על מדפי הספרים שלי), בצומת ספרים.
הצלחתי לשכנע את אמא שלי להסיע אותי לחנות, וכשנכנסנו לחנות בירכנו לשלום את המוכרת שמכירה אותנו כבר מביקורנו הרבים שם, וכבר כשצעדתי לעבר מדפי הספרים אמא שלי מצאה את עצמה יושבת על הכיסאות ליד הכניסה לחנות, מלטפת את החתולה של המוכרת ורוטנת לה שכשהיא רצתה בת חכמה היא לא התכוונה לבת שתסחוב אותה לחנות ספרים כל שבוע.
אתם יודעים, שגרה.
הייתי בחנות הרבה זמן, היה מבצע 1+1 בחנות, אז הייתי צריכה לבחור ספר נוסף. אמא שלי באה לקראתי, קוראת לי שאמהר, ובחיפזון הפלתי בטעות ספר, 'היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילאים'. אמא שלי תמיד טענה שעליי לשנות קצת את ז'אנר הספרים שאני קוראת, אך לא ייחסתי לכך הרבה משמעות, עד לאותו רגע. קניתי (או יותר נכון, אמא שלי קנתה) את הספר וקראתי אותו.
מסקנה: ספרי היסטוריה לא חייבים להיות משעממים עד מוות.

הכתיבה קלילה: לא קשה להבין את פשר המילים.
הספר עצמו כתוב בצורה שאפשר לקלוט מידע חשוב.
ממליצה, לאלו שהיסטוריה לא נקלטת להם בראש בספרים עבי-כרס.

כל כך קשה לבחור מה יכנס לדפי ההיסטוריה, אבל גומבריך, איכשהו, מצליח בפלא רק להכניס את כל מה שהתכנית של משרד החינוך לא הצליחה להכניס למיקוד..כן כן אני יודע..אבל תאמינו או לא, מלחמות תש"ח לא היו מרכז ההיסטוריה המערבית. אך בכל זאת ולעניינו, רוב האנשים המשכילים מכירים את גומבריך מ"קורות האומנות" המפורסם, שמשרת אותנו מזה שנים ארוכות, אני כל כך שמח שגומבריך יצר שנים לפני הופעת ויקיפדיה תחליף ראוי, שכתוב בצורה רהוטה ומובנת, תוך כדי בניית ציר זמן מסודר אבל גם לא מחייב, ללא יומרות אלה רק עם רצון אמיתי ללמד, (ילדים ונוער..כמשתמע)וגם מבוגרים שקצת שכחו, אין שום סיבה בעולם לא לקרוא את הספר הזה, כמו שגומבריך אומר, אין מבחן בסוף, אז למה לא? ניסיתם פעם להקשיב בשיעורי העשרה?

אני מגדיר את עצמי כאדם שמתעניין בהיסטוריה.

אבל הספר גרם לי לשנות את דעתי.

ולמה? בגלל הכתיבה כמובן...

הסופר חושב שהצעירים הם אנשים קשיי קליטה ומסביר כל פרט קטן וטיפשי לקוראים. יתרה מזאת, הסופר משתמש הרבה פעמים בפנייה לקוראים וזה די מעצבן. לא מומלץ.