ביקורת ספרותית על פוצקי מאת נועה גייר
ספר לא משהו

---

מאז שנולד בכורי אני גרופית גדולה של ספרי ילדים ומבלה חלק ניכר מביקור בחנות ספרים בחלק החנות המיועד לספרים אלו. יש לנו בבית ספריה המעוררת את גאוותי של ספרים כאלה ואני מחשיבה אותם כסוגה ספרותית מין המניין ולא כבן חורג או יציר כלאיים שנוצר רק מכורח המציאות.
בד"כ הספרים שאני מעיינת בהם בחנות מוצאים חן בעיני ולא ממש היה לי ברור על מה מלינים אנשים כששמעתי אמירות כמו "כל כך הרבה ספרי ילדים מתפרסמים ועדיין קשה למצוא ספר טוב" ואני בכל ביקור חדש בחנות הספרים מוצאת עוד ספר חדש ומקסים שעוד לא הכרתי. אולי זאת טביעת העין שלי שמצליחה לכוון אותי לספרים שימצאו חן בעיני, וכך אני לרוב שמחה להכיר עוד ספרים חדשים. עד היום לא ממש הבנתי את הטענה.
היום התחלתי להבין. כיוון שספר ילדים אני בהחלט שופטת ע"פ כריכתו, אני מגיעה בד"כ לספרים כלבבי. היום לקחתי את הספר הזה לעיון בגלל שמו. פוצקין הוא שם החיבה השמיש ביותר בביתי בימים אלו. הדמיון של שם הספר לכינוי הזה גרם לי להרים אותו מערימת אחיו ולקרוא. אחרי כמה דפים התייאשתי, כמעט גמרתי אומר להניחו בחזרה, אבל כיוון שמדובר במשימה פשוטה ביותר החלטתי לסיים ולא לשפוט באמצע. סוף מעשה - לא היה בכך כל צורך. מדובר בספר שנכתב בצורה מתיילדת. בקוראי אותו הרגשתי חוסר כבוד כלפי הקוראים הצעירים. שפה מאולצת שיוצרת חריזה רדודה, סיפור מטופש וסוף אווילי במיוחד.
אולי צריך מדי פעם נפילה כזו כדי להעריך את הטוב. אני אישית מרגישה שהערכתי לכותבי ספרי ילדים היתה שלמה גם בלי הספר הזה.
באמת שאין שום צורך.

» ביקורות נוספות של יפעת
» ביקורות נוספות על פוצקי