ביקורת ספרותית על גרניקה - סיפור באסקי על אהבה ומלחמה מאת דייב בולינג
ספר מעולה

---

גרניקה ידועה בשל ההפצצה האוירית של גרמניה הנאצית ב 26 באפריל 1937, לאחר ארבע שעות של הפצצות, העיר הושמדה.

הצייר פאבלו פיקאסו צייר את ציורו המפורסם גרניקה, על מנת להנציח את זוועות הפצצה.

כשקראתי את תקציר הספר, כמעט ולא האמנתי, איך לא ידעתי שחוץ מצ'רנוביל ונגאסאקי, עוד עיר הושמדה כליל בעולם ? והוא שתק אז. הוא שותק עדיין. וכנראה ישתוק כשמקרים כאלו יקרו בעתיד. ההיסטוריה תמיד חוזרת.

ואיך לא ? הזיכרונות, האנשים, הריחות, הצלילים - קמים לתחייה ושוברים את השתיקה, מזעזעים את הנפש, ומזכירים לעולם, זה יכול לקרות לכל אחד, בכל יום.

החיים כל כך שבירים.

עיירה ציורית כמו גרניקה, היא כמו אגדה חיה ונושמת, היא הוכרזה גם ע"י אונסק"ו, כשמורה ביוספרית.

התרבות הבאסקית, מרתקת בצבעיה, חיוניותה, חושניותה, הריקודים מלאי שמחת החיים, מוערצת בשל מסירותה להגנת המולדת והיצמדות לערכים וכבוד, דרך ארץ ונימוסים.

נשאבתי לסיפור, לא יכולתי להפסיק לקרוא, הייתי מוקסמת מכמות ועוצמת האהבה, מהדבק המשפחתי הזה שמאחד את כולם, מהחוזק ואומץ הלב, איך מוגבלות מסויימת הופכת להיות אתגר ולא נטל, איך בן אדם שמאבד אחד מהחושים, יודע להעריך יותר את החיים, כי חושיו האחרים מחודדים יותר, זה גורם לכם להרהר על החיים.

ביכיתי איתם את אבדות המלחמה, זה היה כל כך מורגש, פשוט קשה להאמין שהסיפור הוא לא אמיתי, אם כי רובו מבוסס על אמת, כמו התרבות, המקום, המלחמה, כמובן גם פרנקו הרודן ופיקאסו הצייר הם אמיתיים, ושזירתם בסיפור תורמת לאותנטיות שלו...

יש הרבה קטעים מרגשים בספר, מרגשים עד כאב, נשנקתי מדמעות, כל כך נוגע ועצוב, לדעת, להרגיש, אין מילים לתאר את חוויית הקריאה בספר הזה, נאמר בספר, כי לפעמים, מילים לא יכולות לתאר מראה עיניים, או רגש מסויים, זעקות כאב, או ריח שריפה.

בספר איכשהו, כל הדברים הללו נוגעים בכם חזק.
אולי אני רגישה מדי, אבל לא יכולתי להישאר אדישה... מאמינה שתפרדו מכמה דמעות כשתקראו , ותבינו על מה אני כותבת כאן.

ובכלל, זאת פיסה היסטורית חשובה בפאזל של העולם.
אז יש ערך מוסף והוא ההיסטוריה, שלא כל אחד מאיתנו ידע, וחשוב שידע.

אחד הקטעים המרגשים בספר, אצטט, גרם לי ממש לפרוץ בבכי, ואני יודעת שכל אחד ואחת מכם תזדהו, כי מי מאיתנו לא נפרד מאדם שאהב, ופתאום ריח מסויים עורר זיכרונות ממנו.. ?

אחת הדמויות שם ייצרה סבונים למחייתה, וייצרה ריחות מיוחדים למשפחה אחת במיוחד.. לאחר שאיבדו יקיריהן במלחמה, יש קטע בו היא חוזרת אליהם אחרי המלחמה ונותנת להם את הסבונים :

"חוסטו הושיט חפיסת סבון למיגל. שניהם הגישו את הסבונים אל אפם ושאפו אל קירבם את הניחוח. מביטים באישה הצעירה שהחזירה את ריח החיים אל ביתם"

ריח יכול לעורר זיכרונות, לגעת ולרגש, להרטיט, לענג, ולקרוע את הלב והראש בו זמנית. זה מדהים בעיני.


לסיום עוד ציטוט מהספר :"כולם פועלים בהשפעת הדבר שהם הכי רוצים להשיג. תמצא מהו הדבר הזה, ותקבל תשובה מיהו האיש."

באופן כללי, זה נכון לגבי הכל בעולם הזה, אנחנו לפעמים לא יודעים מה אנחנו מחפשים עד שאנחנו מוצאים את זה.

קריאת ספרים היא דרך מצויינת בשבילנו להכיר את עצמנו, ולאבודים מבינינו, אולי לעזור למצוא את הדרך בחזרה לשפיות ואנושיות, כי החיים כל כך שבירים...

אם זה סיפור בדוי, או אמיתי, המציאות תמיד עולה על כל דמיון.

» ביקורות נוספות של אינשם
» ביקורות נוספות על גרניקה - סיפור באסקי על אהבה ומלחמה