ביקורת ספרותית על ארץ מוזהבת מאת ג`ניפר גילמור
ספר לא משהו

---

האם יכול מי שקרא רק מחצית מהספר לחוות את דעתו, והאם זה הוגן?
האם לא מוטב היה שלא להביע דעה, שהרי איני יודע מה קורה בהמשך, שאולי הוא זהה לנעשה בהרבה סרטים, שבהם "המחצית השנייה" מטלטלת אותך ונותנת לך את הפיצוי על שעמום ופיהוק שהיו מנת חלקך עד אז?
ובכן, לא עמדתי בפיתוי.
הרי אינך יכול לדרג ספר, בכוכבים, מבלי לציין שקראת רק את חציו - דבר שבהחלט הספיק לי.
הנושא די מוכר: ארבע משפחות יהודיות מהגרות מרוסיה לברוקלין, מוצאות את עצמן מנסות להחיות את החלום האמריקאי שעליו חלמו ולאורו הגיעו ל"ארץ המוזהבת" - ושם הן מגלות את שברו של החלום.
הספר מביא את סיפור היחסים שבתוך כל משפחה ובין המשפחות האחרות, וכמובן את הגורלות השונים ש"יועדו" לכל דמות בעלילה.
ובכן, מדוע לא התחברתי לספר?
עצם הנושא די נדוש, ולצערי לא משך אותי.
רבים מהתיאורים מגוחכים.
המשפטים נראו לי, לעיתים, כמו הודבקו, ללא קשר עם הנאמר בהמשך.
רמת הסיפור ואופיין של הדמויות לא אפשרו לי להזדהות עם אף דמות בעלילה.
ה"קפיצות" בין הנושאים לא הקלו על הסיפור לזרום וליהנות ממנו.
וכך, כפי שכבר ציינתי, הגעתי למחצית, ושם נשברתי סופית.
אולי לכם ילך טוב יותר...שיהא בהצלחה.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על ארץ מוזהבת