ביקורת ספרותית על פנתר במרתף מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 במרץ, 2010
ע"י shortcuts


פנתר במרתף / עמוס עוז

הוצאת כתר
שנת הוצאה 1995
155 עמודים

לפני הביקורת, הערה קטנה : אני אוהב את עמוס עוז. מאוד. אבל כשהתחלתי לקרוא את "סיפור על אהבה וחושך" לפני חצי שנה ולא הצלחתי לגמור, התגנב חשש לליבי. האומנם זהו אינו העמוס שאני אוהב? אז בחרתי לי עותק (די מצהיב) של אחד מספריו הקודמים לקריאה, לזכר הימים הטובים.

""כזה הוא הסיפור שלנו: בא מן החושך, מסתובב קצת, חולף וחוזר אל החושך. משאיר אחריו זיכרון שמעורבים בו כאב וקצת צחוק, חרטה, תימהון. עגלת הנפט היתה עוברת אצלנו בבקרים, המוכר היה יושב על דוכנו, מחזיק ברפיון במושכות, מצלצל בפעמון יד ומפזם לסוסו הזקן מין שיר מתמשך ביידיש. לבחור העוזר במכולת של האחים סינופסקי היה חתול מוזר שעקב אחריו לכל מקום, לא רצה להיפרד. אדון לצרוס החייט מברלין, אדם מהנהן וממצמץ, היה נד בראשו כממאן להאמין למראה עיניו, מי שמע על חתול נאמן? והיה אומר: אולי זה גייסט (כלומר: רוח). הרופאה הרווקה מגדה גריפיוס התאהבה במשורר ארמני והלכה אחריו לקפריסין, לעיר פמגוסטה. כעבור שנים אחדות חזרה והביאה עמה חליל צד שנקרא בשם פלוט, ויש לפעמים שבלילה הייתי מתעורר ושומע ומין לחש פנימי אמר לי אתה שלא תשכח את זה אף פעם, הלא זה העיקר, הלא כל השאר הוא רק צל. ומה הוא הצד השני של מה שהיה באמת? אמא שלי הייתה אומרת: "הצד השני של מה שהיה הוא מה שלא היה." ואבא: "הצד השני של מה שהיה הוא מה שעוד יהיה." גיבור הספר "פנתר במרתף" הוא נער המכונה "פרופסור" מפני שאינו מפסיק לבדוק מלים, להפוך אותן, להרכיבן ולסדרן מחדש. בימים של חרדה ושל עוינות הדדית הוא מתיידד עם שוטר בריטי תימהוני ומואשם על ידי חבריו בבגידה. בתוך כך הוא מגלה את עצמו מחדש, בודק, מהפך ומרכיב מחדש את עולמו, את יחסו להוריו, לאויב, ולעצמו. זהו סיפור עלילה מרתק, חכם ושובה לב, פרי עטו של אחד מבכירי הסופרים העבריים בימינו." (מתוך גב הספר)

לא, לא התאכזבתי. להפך. הספר הזה הראה לי שוב עד כמה עמוס עוז הוא אמן של מילים. עלילה מהשורה הראשונה אין פה; הסיפור, שמתרחש כנראה בשלהי שנות הארבעים, לא מכיל תהפוכות ראויות לציון. הוא מסופר מנקודת מבט בוגרת יותר, אבל מספר על ילד בגיל שתים עשרה ורבע, כנראה שחכם במיוחד, והסיפור, למרות שאינו מושך במיוחד במבט ראשון, מרתק.

עמוס עוז יודע ללהטט בשפה העברית כמו קוסם ואני הולך אחרי המשפטים שלו מרותק. היה חבל לי שהספר לא יותר ארוך. הדימויים מאלפים, המחשבות מעניינות, ולפעמים אנחנו מגלים אצל המחשבות של פרופי גם צל של פילוסופיה מבוגרת יותר. לכל דבר יש שני צדדים, אומר לו אביו. לא נכון, אומר פרופי, לצל אין. האמת היא, שלי אין תשובה לבעיה הזו.

הספר נקרא במהירות. דבר שלא ראיתי בספרים אחרים שלו הם מספר איורים ששזורים בספר, חלקם מדהימים, אבל שם הצייר לא מצוין (חבל). בהחלט שינוי מרענן (כבר כשראיתי את התמונות חשבתי על אליס בארץ הפלאות. המבין יבין. אני מקווה שרובכם מבינים).

לסיום : מרתקת דרך השימוש של עוז בשפה העברית. קל להתחבר, קשה להודות שנגמר. מומלץ בחום.

פה הייתי אמור להעתיק כמה ציטוטים מרהיבים מהספר, אבל בכל עמוד יש אחד כזה ולא הייתי רוצה לגרום לעצמי כאבי עיניים אז לפניכם רק שלוש ציטטות שמשכו אותי במיוחד (בנוסף לאחד מגב הספר שכבר קראתם) :

(על ההורים שלו: ) "היו להם לפעמים שתיקות שדמו להורדות ידיים." (עמוד 12)

"פיתויים הם יצורים דומים לסדרת התעטשויות, שגם היא מתחילה מלא כלום, מצביטת גירוי חלשה בשורש האף, ואחר כך גואה וסוחפת עד שאי אפשר להפסיק." (עמוד 107)

"יש כל מיני סוגים ודרגות של לא יודע : כמו חלון, שיכול להיות לא רק סגור או פתוח אלא חצי פתוח, או פתוח רק בכנף אחת, או בסדק צר, ויכול להיות גם מוגף ומוגן בתריס מבחוץ ובווילון עבה מבפנים, או אפילו מקובע במסמרים." (עמוד 140)


דור
3.10
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ