ביקורת ספרותית על פעם בחיים מאת מירי רוזובסקי
ספר בסדר

---

פעם בחיים / מירי רוזובסקי
הוצאת זמורה ביתן
491 עמ`


על פני השטח הכל נראה בסדר בחייהם של הדמויות בסיפור. תמר נשואה לסופר מפורסם, אחיה ערן נשוי לסוכנת נסיעות מוצלחת ואף אחד מהם לא מתעסק (כביכול) בזכרונות העבר ובאביהם שעזב בגיל צעיר ומת. לאט לאט מתברר שלא הכל פשוט ועמוק בפנים קבורים הרבה רגשות ונראה כאילו כל רגע הכל הולך להתפוצץ. ואוהו...כשזה מתפוצץ.
הסיפור מסופר כל פעם בקולה של דמות אחרת, מה שנותן לנו את האפשרות להכיר את כולם על ייסוריהם, מחשבותיהם ואכזבותיהם.
זה ספר של דרמות. מיני טלנובלה. כל מה שהדמויות חושבות שהן מכירות - נשבר להם מול הפנים שוב ושוב. יש להם קשיים ומחשבות והכל קבור יפה יפה בפנים ורק, כאמור, מחכה לרגע.
הדמויות עצמן דרמטיות וכל דבר "קטן" הופך מייד לפקעת עצבים עם הרבה שאלות קיומיות ומונולוגים מתוסבכים.
שלושת הדמויות המרכזיות (האחים ערן ותמר והאם רותי) מאוד פאסיביות. לפעמים זה יכול ליאש כשזה נמשך כמעט על פני כל 491 העמודים שבו. מצאתי את עצמי לא פעם חושבת "נו, תעשו כבר משהו במקום לחשוב עוד ועוד הגיגים".
אני לא רוצה להרוס את הספר למי שמעוניין לקרוא, אבל באופן מפתיע, הדמות הכי אקטיבית בספר היא גם הכי מפתיעה...
נכון. הכתיבה לפעמים מעצבנת. משפטים קצרים, הרבה נקודות וסימני שאלה (אמרתי שהם שואלים הרבה שאלות...):
"לרגעים הרגיש מנוצל. לרגעים קדוש.הוא נהנה מזה.כלומר סבל. כלומר נהנה לסבול. כלומר התענג על כל פיסת מידע, כל תמונה, כל זיז ששרט אותו, עד שכל כולו היה שתי וערב של שריטות מדממות, חצי מדממות, מגלידות. לראשונה בחייו הוא הרגיש קשור למשהו. אליהם. לחייהם. לכל מה שהוא יודע עליהם פתאום". (עמ` 189-190).
יש כאלה שימצאו את זה טרחני ומעצבן.
ובכל זאת - אני מודה שנשאבתי. קראתי אותו במשך פחות משבוע ודי "בלעתי" אותו. זה ספר מדכא ולכן הוא קצת קשה. אבל סך הכל בסדר גמור. תאם את הציפיות שלי, שבגלל שהביקורות לא היו נלהבות לא היה גבוה מלכתחילה.

עוד ציטוטים בבלוג:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1579090


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"מאשמה אי אפשר להתחמק. כי האשמה היא כמו כדור צבעוני ומצוייר שפלוטו הכלב הגדול והטיפש זורק על אויבו החתול, הקטן, המג`ונג`ן, החומק תמיד. והכדור הזה הוא לא באמת מזיק והוא לא באמת קולע ותמיד אפשר לקפוץ מעליו, מתחתיו, ולגרום לו לחזור לפרצוף של פלוטו ולהתפוצץ דווקא שם, צבעוני ומלוכלך ומשעשע".

» ביקורות נוספות של קואלית
» ביקורות נוספות על פעם בחיים