לטעמי זו היתה תנועת הנוער הכי מעניינת ויצירתית בישראל. יחד עם בני עקיבא יצרו אהבה בלתי רגילה לארץ ישראל ולהתיישבות.
אני השתתפתי באוהלו שלחוף הכינרת ב-1959 בועידת התנועה המאוחדת בה הוחלט ברוב לא גדול להתאחד עם הנוער העובד, לאבד לחלוטין את שמה, להתפשר עם ההצעה שלנוער העובד יוסיפו את המילה "והלומד" שיציין שהתנועה המאוחדת הצטרפה אליו. אנשי קיבוץ יזרעאל הובילו את מהלך האיחוד - זה מה שידענו. לא סיפרו אם היה לחץ ממפא"י או מההסתדרות. לגבי קן פתח-תקוה וקן ימיה בתל אביב היה זה בבחינת אסון. קן בורוכוב הגדול מגבעתיים התפלג בתמיכה ובהתנגדות. רבים וטובים פרשו ולא הלכו לגרעיני התיישבות.
זכורני מחנות העבודה הנפלאים בשנות החמישים בעין גדי בנחל עוז ואולי עוד מקום שפרח מזכרוני - זו היתה ראשית ההתיישבות של הקיבוצים הללו.
הספר מביא קצת מהאופי המיוחד של התנועה המאוחד קצרת הימים שיכלה להמשיך ולהתקיים ולהתאחד מאוחר יותר.
חבל

לטעמי זו היתה תנועת הנוער הכי מעניינת ויצירתית בישראל. יחד עם בני עקיבא יצרו אהבה בלתי רגילה לארץ ישראל ולהתיישבות.
אני השתתפתי באוהלו שלחוף הכינרת ב-1959 בועידת התנועה המאוחדת בה הוחלט ברוב לא גדול להתאחד עם הנוער העובד, לאבד לחלוטין את שמה, להתפשר עם ההצעה שלנוער העובד יוסיפו את המילה "והלומד" שיציין שהתנועה המאוחדת הצטרפה אליו. אנשי קיבוץ יזרעאל הובילו את מהלך האיחוד - זה מה שידענו. לא סיפרו אם היה לחץ ממפא"י או מההסתדרות. לגבי קן פתח-תקוה וקן ימיה בתל אביב היה זה בבחינת אסון. קן בורוכוב הגדול מגבעתיים התפלג בתמיכה ובהתנגדות. רבים וטובים פרשו ולא הלכו לגרעיני התיישבות.
זכורני מחנות העבודה הנפלאים בשנות החמישים בעין גדי בנחל עוז ואולי עוד מקום שפרח מזכרוני - זו היתה ראשית ההתיישבות של הקיבוצים הללו.
הספר מביא קצת מהאופי המיוחד של התנועה המאוחד קצרת הימים שיכלה להמשיך ולהתקיים ולהתאחד מאוחר יותר.
חבל