ביקורת ספרותית על נערי המקהלה מאת פיליפ מרגולין
ספר בסדר

---

אחת הבעיות, מן הסתם, שבהן נתקל כל מוציא לאור, הוא נתינת שם לספרו - שם שיצוד את עין הקורא ואוזנו, ועל הדרך - גם את דמיונו, ויהיה קליט להיגוי.
Ties That Bind, זהו שמו המקורי של הספר.
נראה לי שבמקרה זה "הצליח להם", והשם "נערי המקהלה" עדיף ע"פ "קשרים שקושרים" או "קשרים שמחייבים", או כל תרגום סביב נושא זה, גם אם הם נאמנים לא פחות לעלילה.
וכך, גם הסוכרייה - בדמות שם הספר שעבר "שיפוץ", לא הזיז אותי מדעתי - שזהו אחד הספרים הפחות יפים של מרגולין, וכאחד שאוהב לקרוא את ספריו, לא רוויתי נחת - לא מעומס הדמויות והיחסים המורכבים מדי שביניהן ולא מהעלילה הדמיונית מלאת הרציחות, שנראית מוגזמת ועולה על גדותיה, אפילו לספרי שוטרים/רוצחים.
גם התנהלותה והחלטותיה של הגיבורה אמנדה, נראות כלקוחות מסרט מתוק לילדים בחופשה - שבו אין חיי אדם עומדים על בלימה, והכול מתנהל על מי מנוחות, ללא רוצחים שאין להם אלוהים, ושיעשו הכול כדי להתקדם במעלה סולם הקריירה, גם אם טרחו והגישו לגיבורה "דוגמית" קטנה ליכולותיהם.

הרבה קשרים (Ties) נפרמים לקראת הסוף המפתיע והמשופע בתעלולים, אולם כל שראיתי בזאת היה סיום חלש לניסיונו של הסופר להסביר לנו, בשפה ברורה יותר "מי נגד מי".
יחסית לספרי מרגולין- לא התלהבתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על נערי המקהלה