ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 ביולי, 2009
ע"י י. קליש
ע"י י. קליש
זהו סיפורה המורחב של תמר המקראית, הזכורה לנו בעיקר בגלל אונן.
מחמאות מגיעות לשלומית אברמסון, שבספרה הראשון העזה להתמודד עם דמויות מוכרות והלבישה להן סיפור רחב יריעה, מעט שונה, על חייהן.
הסופרת מצליחה, לדעתי, לצלוח את הידוע מסיפורי התנ"ך, מבלי לעורר אנטגוניזם, ע"י ריכוך חלק מהמאורעות המוכרים והפחות מוכרים.
כך למשל, מקרה ה"אונס" של דינה, בת יעקב, נראה פחות חמור מהידוע לנו במקורות, עקב התנהגותה של דינה, מחד גיסא, והתנהגותו של שכם בן-חמור, נסיך העיר שכם, מאידך גיסא.
גם ביחסים שבין תמר לאונן לא מסתפקת הסופרת בכתוב כלשונו, אלא מקדימה את האקט הידוע, וזאת לצורך הסיפור, שלדעתה, כנראה, יאה יותר.
כל חייהם של השבטים בכלל, וסיפורה של תמר באוהלי הנשים בפרט, מסופר בצורה יפה, זורמת ועדינה, ונראה כאילו בילתה הסופרת חלק מחייה במדבר, לצורך הסיפור...
חלק נכבד בסיפור מוקדש ל"הישרדותה" של תמר הצעירה, שנלקחה מבית הוריה ע"י יהודה בן יעקב, לתתה לבנו בכורו - ער.
רבות החוויות שבהן היא משתפת את הרוח המדברית כדי שתעביר את הגיגיה ומחשבותיה חזרה לבית הוריה, ובעיקר לסבתה הזקנה והאהובה, שממנה אולצה להיפרד.
ובלי אחת ההשוואות שמתבקשת, אי אפשר...
נראה לי, שבניגוד לספר "מלכים ג", שבו מנסה יוכי ברנדס לתת פרושים נוספים, עמוקים יותר, לכתוב במקרא - אברמסון מציעה מדי פעם, זווית שונה לגמרי של 180 מעלות לכתוב, ומתבלת זאת בסיפור יפה על דמות מקסימה.
לסיום, קטע שמבחינתי ממצה את כל הסיפור:
"...זוהי דרכו של העולם, מהיום שבו עזבה נערה את אוהל אימה אין היא רשאית עוד לשוב אליו, כי נקנתה במוהר ונעשתה לרכושו של שבט בעלה. גם אם ימות או ימאס בה, היא אזוקה וחשוקה אל השבט שלו, אפילו אם אינה קשורה למוט האוהל."
המלצתי לקרוא את הכתוב בגב הספר, שכן הוא מביא בצורה מדוייקת את תמציתו של הסיפור.
נהניתי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
