ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 ביוני, 2009
ע"י י. קליש
ע"י י. קליש
Fantastico , כתבו מבקרי הספרות, זמן קצר לאחר צאת הספר.
"היא עשתה זאת שוב!" נכתב באחד מ"עיתוני המדינה".
"עטיפת צלופן מקסימה למלחמת אזרחים עקובה מדם", התחכם מבקר פייטן.
"הכותרת די מזכירה, סגנון הסיפור זהה - אולם התוצאה לא פחות טובה, ואולי אף יותר", כתב העורך שקרא את הספר בשקיקה, בנסותו להשוות בין ספר זה לבין "האי של סופיה".
"אז מה קרה למרסדס?" שאלה. תמונות הרקדנית שעל הקיר מעליהם הזכירו לה בלי הרף מדוע היא (סוניה הרקדנית) נמצאת שם.
במהלך שוטטותה בעיר גרנדה שבספרד, נכנסת סוניה, תיירת בריטית, לבית קפה, ותוך שהיא לוגמת קפה, צדו את עיניה תמונות מצהיבות התלויות על הקירות.
בראות בעל בית הקפה, מיגל, את התעניינותה של לקוחתו בתמונות, הוא מחליט לספר לה את קורותיהם של המשפחה שתמונת בתם - רקדנית הפלמנקו, ובנם - לוחם השוורים, תלויות על הקיר, תמונות - שמשכו את תשומת ליבה של סוניה, שהייתה "רקדנית מתחילה".
הסיפור של מיגל מתחיל משנת 1931, תקופת "הרפובליקה השנייה", ועד למלחמת האזרחים בשנת 1936, בעת שהגנרליסימו הלאומן, פרנקו, תפס את השלטון, תוך מרחץ דמים בין אזרחי המדינה, כאשר לעזרתו מגויסות גרמניה ואיטליה.
העלילה חושפת אותנו לחיי משפחה ממוצעת, המתפרנסת למחייתה מבית הקפה, ואשר עד למלחמת האזרחים חיה חיים רגילים.
השינוי הדרמטי קורה כמעט באחת, בשנת 1936, בפרוץ הקרבות בין הפשיסטים לבין הרפובליקנים.
לצד רצח אנשים, שהיו "בצד הלא נכון", אנו זוכים לתמונת מצב לשנים שבהן לא ניתן היה לתת אמון אפילו במשפחה הקרובה - מאחר שלא ידעת לאיזה מחנה שייך כל אחד, והלשנות היו מזכות ביחס טוב אצל השלטונות.
המחברת מתייחסת להתעלמותה של הכנסייה הקתולית מהרציחות ומההוצאות להורג (מזכיר משהו?), ומעט לחייו של גדול המשוררים - לורקה. הפצצת העיר גרניקה (שפיקאסו הקדיש לה ציור גדול ומרשים, ואשר תלוי במוזאון במדריד). העבודות ב'עמק הנופלים' שנעשו "לזכרם של האלפים שמתו במלחמה כנגד האדומים, הקומוניסטים, האנרכיסטים ואנשי האיגודים המקצועיים..." גלותם של ילדי בילבאו צפונה לצרפת ואח"כ לאנגליה.
הסופרת מעבירה לנו את שנות המלחמה הקשות תוך התמקדותה בקורותיהם של שניים מבניה של המשפחה - מרסדס ואנטוניו.
תיאורי הקרבות לאורך דפים רבים, החיים הקשים והפחדים היום-יומיים העוברים עליהם - תיאורים כה עמוקים, ברורים ואמיתיים - שמקבלים עידון לכל אורכם, בעזרת שני הגיבורים, לא זכורים לי בשום ספר שקראתי עד היום!
ולסיום, במעט "ממזריות חביבה" נקטו המו"לים של שני ספריה של המחברת, כאשר שינו את שמם המקורי של הספרים, ואת תמונות העטיפה: "האי של סופיה" במקום The Island, ובמקום The Return - "הריקוד של סוניה"...
לא צריך להיות גאון ספרות, או יחצ"ן מבריק, כדי לדעת מה ייזכר טוב יותר אצל הקוראים...
אגב, בתחילת חוות הדעת, נתתי מעט דרור לדמיוני, ובנסותי "לשתול" את דעתי בעיתונים בהתייחסותם לספר, הבאתי פן נוסף לעניין הביקורת. מקווה שהתוצאה נראית חביבה ומשעשעת. פשוט, סתם המצאתי, להנאתי, כטוב ליבי בספר.
מה, כבר אסור לפנטז ולהיות 'סופר בגרוש'?
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת