ביקורת ספרותית על ברקאי מאת נעמי פרנקל
ספר מעולה

---

את הספר הזה קיטלגתי ברשימה "שווה קריאה שנייה" אבל לא כתבתי עליו סקירה. מן הסתם זה היה מיד כשנרשמתי לאתר והתחלתי למלא רשימות על סמך קריאת העבר. מסתבר שגם אף אחד אחר כאן באתר לא כתב עליו. עכשיו מצאתי אותו בספריית הגינה, זו ששונה מספריית הרחוב משום שהיא מסמנת את הספרים שנמצאים בה והציפייה היא שיחזרו למקומם ולא יתגלגלו למקום אחר, וזה היה נראה לי זמן טוב לראות ולבחון האמנם הספר עומד במבחן הקריאה השנייה.

אני קוראת מסוג "ממקבלת", כלומר כמה ספרים במקביל, ואני הכי אוהבת כשהם מצטלבים להם. ועכשיו היו לי כמה הצטלבויות משמחות מאוד. ראשית, נעמי פרנקל היא בת קיבוץ בית אלפא, ואחד הספרים שאני קוראת עכשיו היה בעברו שייך לספריית קיבוץ בית אלפא. הדבר השני הוא ההיסטוריה של גוש עציון והר חברון ובו מסופר על הקהילה היהודית בחברון מיסודו של הרב מלכיאל אשכנזי. ואותו מלכיאל אשכנזי הוא הדמות הראשית בספר הזה.

המקום הוא כפר קטן בטורקיה, המיושב על ידי יהודים שגלו מספרד. הזמן הוא המאה השש עשרה לספירה, לא הרבה שנים אחרי הגירוש האחרון והסופי של שנת 1492. האביר מיגואל, איש תמוה, גבוה, אדום שיער, ספק שייך לקהילה וספק מחוץ לה, בן למשפחת אנוסים שחזר ליהדות, מביא איתו לכפר נערה אשכנזיה מן העיר וורמייזא, שאותה נשא לאישה. הנערה מסתגרת בפני כולם, מיגואל לא ידידותי במיוחד, וכשהיא כורעת ללדת בן, היא מתה בלידה, וגם הבן כמעט ולא שרד. אבל הוא שרד, גדל לסירוגין עם אביו הזר והמוזר ועם קלארה - אשתו של החכם המקומי וחכמה בעצמה, הממלאת בשבילו את מקום אימו. הילד נקרא מלכיאל, ובגלל אימו האשכנזיה הופך להיות שמו מלכיאל אשכנזי.

הסיפור מספר ברובו את סיפור הילד מלכיאל אשכנזי, והוא בן עשר עד אחת עשרה, מחפש את זהותו, נרדף על ידי שובבי הכפר, רוצה לדעת מי היתה משפחתו ולאן הוא שייך, מחפש את סיפורי אביו הנעדר והמופיע לסירוגין, ומתמרד כנגד דמותה המחמירה של קלרה השחורה. עוד מופיע בסיפור דמות מסתורית, משולח שהוא קראי בן חברון וכמו הילד מלכיאל הוא קצת בחוץ וקצת בפנים. המספרת כותבת בגוף שלישי אבל מתוך התודעה והמחשבה של הילד, ורוב ההתרחשויות קורות בדימיונו או בתוך סיפורים של אחרים. ככה הוא שומע את סיפורו של האב - בן לאם נוצרית ולאב אנוס, אביר שהתאהב במלכה איזבלה מספרד. את סיפורי האינקוויזיציה, את גורלם העלוב של היהודים בספרד ובאשכנז, ובסוף כנראה גם מגלה את נסיבות המפגש של אביו ואימו.

סיפור מעניין, כתוב בצורה שמצריכה התרגלות, עתיר סימני קריאה ורגשות מתפרצים, עם המון רווחים מיותרים שנובעים מהגהה לא נכונה. היה שווה קריאה שניה, מה גם שלא זכרתי ממנו כמעט כלום, אבל אני לא בטוחה ששווה קריאה שלישית. הספר אמור להיות אחד משני ספרים המדברים על היישוב היהודי בחברון, כי המחברת נעמי פרנקל מאוד התחברה למקום ואף עברה לגור בו בשנות השמונים של המאה הקודמת. עם זאת לא הבנתי מה הוא הספר השני.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ברקאי