ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 7 באוגוסט, 2025
ע"י oziko
ע"י oziko
זיכרון. הספר הזה זיכרון אחד גדול. לא זיכרון גרעיני אלא ניסיון שיחזור של זיכרון, עם רצון לגרום גם לקורא החיצוני, או אפילו לעולם, לזכור.
מה יש באנדרטה שעושה זיכרון? הניסיון לתפוס או לזקק למציאות זיכרון מורכב ומפורט תמיד היה מין ניסיון נואש כזה.
הספר הזה לא בסגנון של רומן או ספר זכרונות, בני מר מנסה פה לשחזר רחוב יהודי שלם שנמחק, אחרי שנחשף אליו באיזה שיר (של בונם הלר) ודבר הוביל לדבר שהוביל לספר (בלי קשר נתקלתי בבני מר בהרבה מהחיפושים שלי בספרות יידיש ומזרח אירופה). אז הקוראים משותפים בחקירה הזאת של מר, שמביאה חקירה וזיכרון.
רחוב סמוצ'ה, שעיקר המידע עליו נשאב מעיתונים ואיזכורים מהווה לכאורה רחוב יהודי טיפוסי מגוון במלא מובן המילה, ומשתדל להצטייר בתוכן הפנימי שלו כמה שאפשר. אמנם בהרבה איזכורים העליבות שלו מוזכרת כמכוערת ושלילית, אבל מעצם היותה עליבות יהודית, מצאתי בה הרבה עומק. מר מנסה לשחזר את חיי החברה שם, התרבות, וגם (החלק האהוב עליי בספר) הסופרים שצמחו שם.
הספר לא מתיימר להציג תמונה שלמה ומפורטת, אלא מנסה להרכיב בחתיכות הקיימות מסגרת פאזל ישנה ומתפוררת, לתמונה סופית שמאלצת אתכם לדמיין את החלקים הנותרים. מהספר יצאתי עם רושם יותר מידע, כי הידע מאוד איזוטרי או "לא חשוב" כזה שיעניין מישהו שמלכתחילה בחר לחטט בעבר של הרחוב הספציפי הזה, לכן יצאתי בעיקר עם רושם ורושם שאני מאוד אוהב. כבר הוזכרה בספר העובדה שהרחוב נמחק כליל, וגם סופרים או דמויות שנזכרו שם, לא הספיקו "להירשם" בהיכל השמות של יד ושם, והזיכרון שלהם לפחות נטוע בי, אם כי לא מדובר בזיכרון ספציפי של תמונת פרצוף וביוגרפיה, אבל לפחות את החלק הכוללני שלהם, את מה שהם הרכיבו.
שמח שבחרתי סופסוף לקרוא את הספר הזה, ושמח גם שמצאתי עוד נתיבים כתובים בסגנון, פתח לעולם המתפורר הזה שיש בו כלכך הרבה.
נ"ב
המחשבות העיקריות שמלוות אותי אחריו זה אם באמת לנתב את החיים שלי בכיוון של הנושא הזה, האם יש מספיק זמן כדי לחיות ולהנות מנישה נעלמת? כמה תוכן ויופי שאפשר למצוא, איך אפשר להשאיר את זה באלומת האור של ה"תחביב" והליקוט הקטן של מדי פעם?
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
