ביקורת ספרותית על הריב על הסמל גרישה מאת ארנולד צוויג (צווייג)
ספר בסדר

---

ארנולד צווייג נולד ב-1887 בשלזיה, שהייתה אז תחת שלטון גרמני והיום היא של פולין. הוא למד בגרמניה היסטוריה, פילוסופיה וספרות. הוא היה סוצייליסט, ציוני ופטריוט גרמני.הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה ונלחם בצרפת, הונגריה וסרביה. לאחר המלחמה הוצב במחלקת העיתונות של מפקדת הפיקוד העליון, ה"אובר אוסט" בקובנה. שם נתקל לראשונה ביהודים ממזרח אירופה. חוויות המלחמה הפכה אותו לפציפיסט ונתנה לו חומר גלם לרוב ספריו (לפחות אלו שתורגמו לעברית). הוא התיידד עם ליון פויכטוונגר ועם זיגמונד פרויד. בעקבות פוטש של היטלר במרתף הבירה ב-1923 עזב את בוואריה ועבר לברלין. באפריל 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הוצא צווייג מאגודת הסופרים הגרמנים. במאי 1933 ספריו נשרפו במסגרת שריפת הספרים בגרמניה הנאצית. בתחילת 1934 החרימו השלטונות הנאצים את רכושו בגרמניה והוציאו נגדו צו מעצר. צווייג עלה לארץ ישראל, התיישב בחיפה, והצטרף ככותב ועורך לעיתון בשפה הגרמנית בשם "האוריינט" (Orient) שמייסדו והעורך הראשי היה וולפגנג יורגראו. כן היה פעיל בעניינים ציבוריים והיה חבר בוועד להקמת בית הבימה.

לא יכולתי שלא לעשות השוואה לסופר סטפן צוויג היהודי שלא היה ציוני ובחר להגר לברזיל, לשקוע בדכאון ולהתאבד. מעניין מה היה עולה בגורלו לו היה עולה לארץ ישראל במקום להגר לשם. בארץ ישראל היה מרגיש הזדהות וחלוקה בנטל הסבל הרב של יהודי אירופה והמלחמה ואולי רגש השייכות היה מונע ממנו לנקוט צעד קיצוני כפי שעשה שם בהרגישו תלוש ולא שייך ואנחנו היינו זוכים לעוד כמה סיפורים יפים פרי עטו.

עם זאת ולמרות ציוניותו המוקדמת, ארנולד צווייג לא מצא את מקומו ביישוב היהודי. הניתוק מהשפה והתרבות הגרמנית, הקושי הכלכלי, יחד עם השקפת עולמו הפצפיסטית שלא עלתה בקנה אחד עם העמדות הציוניות הרווחות בארץ גרמה לו להחלטה לרדת מהארץ כבר בסוף שנות השלושים. ב-1948, בעקבות הזמנה רשמית מהשלטונות הקומוניסטיים, עבר לאזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה, שהפך מאוחר יותר לגרמניה המזרחית, שם הוא פיתח קריירה כסופר מפורסם וחביב המשטר, ואף היה חבר הפרלמנט. בין השנים 1950–1953 כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות של מזרח גרמניה. בשנת 1958 היה בין מקבלי פרס לנין לשלום. ב-1962 פרש מפעילות ציבורית עקב בריאות לקויה, וב-1968 נפטר במזרח ברלין. הוא נטמן בבית הקברות דורותיאנשטאדט בברלין.

הבאתי בקצרה את ההיסטוריה שלו מכיוון שנראה לי שהיא מאוד עוזרת להבין את הלך רוחו בכתיבה. בספר זה לדוגמא הוא כותב את סיפורו של הסמל גרישה, חייל סובייטי במלחמת העולם הראשונה שנמלט ממחנה עבודה גרמני ועושה הכל לשוב לביתו. סיפור אפרורי על המלטות מהשבי והשרדות בייערות השלג של מערב רוסיה. מרגיש כי צווייג ניסה לרצות בכתיבתו את השלטון הקומוניסטי ואכן הוא זכה להצלחה גדולה במזרח גרמניה אם כי לטעמי זהו ספר בינוני, שכתוב בינוני ואף מתורגם בינוני ע"י צבי ארד. היו הרבה דקות של פיהוקים במהלך הקריאה ורצון לנטוש. אפשר גם להבין מדוע לא טרחו לתרגם הרבה מספריו או לחדש את התרגום לספר זה שתורגם לראשונה לעברית ב-1986. אפשר לוותר.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על הריב על הסמל גרישה