ביקורת ספרותית על עכשיו זה כתוב מאת אילנה ברנשטיין
ספר טוב

---

כבר מזמן לא קראתי ספר כל כך מהר (חמש, שש, שעות גג כולל הפסקות לשטיפת רצפות וכלים ולהתייחסות לגורמים בסביבה, שלעיתים נראה לי שכל מרצם וחינם מושקעים בלמנוע ממני לשקוע בקריאה). אבל זה בהחלט לא מדד לאיכותו של ספר, פרט להגדרתו כקולח, אפילו קולח מאוד.

הקריאה בספר עוררה בי, בין השאר, אי נוחות שמעוררים בי מאמרים מפורטים על מעשי התעללות, אי נוחות הנובעת מן הבדיקה העצמית של מניעי הקריאה: האם אני ממשיכה לקרוא מתוך חמלה והזדהות או מתוך מציצנות זולה? האם בכלל כדאי להמשיך לקרוא? (בדרך כלל התשובה היא לא).

כאן המשכתי לקרוא. מתוך הזדהות וחמלה על הגיבורה, הקורבן והרוצחת, שחלק מהזמן, כתוצאה משחיקה מוחלטת של זהותה, גם היא עצמה לא בטוחה שהיא קורבן (משהו שדי אופייני לקורבנות) ואפילו שהיא 'משתחררת' היא לא ממש יודעת, לפחות בהתחלה, מה לעשות עם החירות.

לאחר כשעתיים וחצי (ה'נטו' של הקריאה) מצאתי את עצמי מצדיקה לחלוטין רצח. וחושבת, או לפחות מרגישה, שרציחתו של אותו הבעל נחוצה, ושנוכחותו בעולם גורמת רק נזק או במילים אחרות: לא מגיע לו לחיות. הרגשה, שבמחשבה שניה, נראית לי לגמרי לא מובנת מאליה וישנם בה גם הבטים מסוכנים, מה גם שהסיפור הוא בגוף ראשון, כך שהוא מציג רק נקודת מבט אחת.

ספר פשוט (לא במובן הרע), קולח ובועט.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על עכשיו זה כתוב