ביקורת ספרותית על הקרייריסטית מאת רות אוליבה

---

הקרייריסטית היא מורה ותיקה ומוערכת, היא נשואה והיא בת 30-40. יש לה ילדה מרדנית בגיל ההתבגרות, ותינוק.
עלילת הספר מתרחשת בין כתלי בית הספר בתקופת שנות השבעים לערך.
יש תכונה רבה באוויר, בשל השתנות גוברת והולכת במעמד האישה - ולאחר שרבות בחרו בהוראה כפשרה - הן שואלות את עצמן האם "אין משהו טוב יותר שיש לחיים להציע לי?" אך עדיין חוששות לדבר על כך, פן זה יפר את ההסכם הלא כתוב עם הבעלים של אותה תקופה, המפרנסים הראשיים.

כי מבחינתם - את הלכת להוראה ובחרת מקצוע "קל" כדי להשקיע את מירב המוטיבציה בילדים הפרטיים, לא?... אני מפרנס, עושה מילואים, לפעמים גם עוזר בבית. אין לי זמן!
חוסר ההבנה לליבה של המורה מצד בעלה גוררת אותה עמוק יותר לתחרותיות ולצביעות רבה מאוד שממילא קיימת בתוך הקליקה הסגורה של המורות הותיקות, מה שנתקלתי בו לא מעט בחדרי מורים בישראל.
אצל מורות בדור מסוים - כל אחת יודעת הכי טוב, ולפעמים גם לא תזכרי איך קוראים לך מרוב שמישהי מבוגרת ממך בטוחה שאת טועה!...

וככה האש מתבשלת בין המורות לבין עצמן, בין הקרייריסטית לבעלה, וגם המתבגרת מתפוצצת ומכריזה שתעבור לקיבוץ! וזה עוד לפני שדיברנו על התינוק המסכן.

אבל הכול עוצר לפתע, אירוע משנה חיים מתרחש והקרייריסטית מבינה שחיים רק פעם אחת.
היא "קיבלה על הראש" והיא מבינה שהיא רוצה יותר מהחיים, הרבה יותר.

כמו שקורה הרבה בחיים בעקבות אירוע מכונן - האדם מרגיש שמשימה גדולה ממנו קוראת לו. משימה שהוא לא היה בוחר בה אך הוא נבחר אליה.

היא מבינה שהיא צריכה להפסיק להתחרות עם קולגות בינוניות שרק חושבות על כוס קפה בחדר מורים וריכולים, והיא חייבת להציע את עצמה לתפקידים גבוהים יותר וגבוהים יותר, אחרת תשתגע מהרדידות.
אם בתחילת הסיפור הכי מעסיק אותה לארגן מסיבת פורים, להתחרות רק עם החברות לחדר המורים מי תקבל את ההוקרה הנכספת, להתעלם מהמתבגרת הסוערת ולהתאכזב מבעלה... רק כל היום לחשוב "מי תקודם לתפקיד בכיר יותר, אני או ניצה?"... "הכיתה של מי תזכה בתחרות ההצגות והתחפושות?"
ו"בואו נחשוב כבר על פורים של השנה הבאה, חבל על הבזבוז".

אז אחרי שהיא בועטת בכל זה בכעס, משתוממת איך היא נותבה לחיים שלא ראויים לה, עם יכולת ארגון כמו שלה! היא, שהרימה את כל בית הספר על הרגליים!!! וכזאת כישרון עולה עדיין בגיל 40 על תקן של מורה רגילה, לא משנה כמה תיתן ותעזור יצחקו לה בפרצוף. כי מה עושות המורות בלילות (ובימים)?... מנסות להתבלט ולקבל את אהדת המורות האחרות! אם יש לך ילד מוכשר בכישרון יוצא דופן בכיתה: שחקן, זמר, זגג לא משנה - עלית על הגל. אם לא אז לבדוק מבחנים עד אור הבוקר לכיתה של ציוני מאה.

בהפסקות לשמור שילד לא יזרוק כיסא ושילדה לא תשבור את הדלת. בא אלייך ילד בכיתה א' שמסתבך עם המטרייה, את לא יכולה לאכול בזמן הזה של ההפסקה ואחר כך יש לך שיעור אז מזל שהוא אוכל מולך תפוח ברעבתנות. הדרמה הכי גדולה בחיים שלך היא שמסתבר שהוא לא שבע. מישהו אכל לו את הסנדוויץ' וכואבת לו הבטן - אז ממילא הוא לא ייקח מה שיש בחדר מורים - הוא רוצה שתקני לו כריך ב-20 ש"ח.
מהכסף שלך, אפילו לא צריך להזכיר את זה...

את פותחת לו את המטרייה שהוא קטן מכדי לפתוח, ומבינה שהיום כבר תאכלי בבית, כי הבאת רק 20 ש"ח... זה מה שנשאר מהמשכורת שלך ואת אישה עצמאית.

יום אחרי שהקרייריסטית ארגנה עבור בית הספר אירוע פורים שיכול לעלות עשרות אלפי שקלים לפחות, היא מתעוררת לשמירה בהפסקות וכל הווג'אגרס של מערכת החינוך.

מילא אם הייתה כזאת שמחפפת... אבל עם כל החריצות, ההשקעה ויכולת הניהול... בבית הספר כולם צריכים להיות שווים ושאף אחד לא יקנא זה בזה!

נשמע נכון מבחינה סוציאלית אבל בפועל מבחינתה - מאכזב ולא הוגן. היא מחליטה לערוק מהשביל הבורגני ולהצטרף לחיים פחות נורמטיביים. היא שוכחת את הבית ומצטרפת למסע הרפתקאותיו של אדם בכיר יותר במשרד החינוך שפגשה סתם בכנס שגרתי. היא אדישה לתגובות (ויש כאלה), ומגלה שלפעמים לא הכול כמו שמספרים בספרים.
אחרי הרבה פיצוצים, מריבות וחיים ב"מחתרת" כדי לממש את תשוקותיה היא מבינה ש...
לא אגלה מה! רק אגיד שבכל זאת מדובר בסיפור שמתרחש בקהילה ובתקופה די שמרנית, אז בסופו של דבר כולם מרוצים וחיים באושר ובעושר יחסי.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על הקרייריסטית